ושׁתי נשׁי־דוד נשׁבו
O Yah Yahweh the creators and promoters of darkness have defiled every Bible Translation on Earth as arrows for Nimrod the Mighty Hunter of Babylon to use to justify doing violence unto Jacob O Yah Yahweh
O Yah Yahweh in Ezekiel you said to destroy the evil daughters of Zion who forsook you and act holier than thou and murder those more righteous than they, you said to destroy them by stoning them and ברא Barah, finishing, them with the swords, but the evil of Mount Eaua doing violence unto Jacob uses Bibles that mistranslated ברא Barah, as "create" in order to deceive the Nations to hate your Holy Scriptures and your People unjustly O Yah Yahweh
ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באשׁ ישׂרפו׃
Ezekiel 23:47 " And the company shall stone them with stones, and finish them with their swords; they shall slay their sons and their daughters, and burn up their houses with fire."
O Yah Yahweh but to justify their creating darkness and using lies for making War, the evil Maccabees of the Catholics and the Zionists deliberately mistranslated ברא Barah, as "create" to falsely accuse you O Holy Spirit Yahweh of creating darkness and evil in Isaiah 45:7 where you declare:
O Yah Yahweh but to justify their creating darkness and using lies for making War, the evil Maccabees of the Catholics and the Zionists deliberately mistranslated ברא Barah, as "create" to falsely accuse you O Holy Spirit Yahweh of creating darkness and evil in Isaiah 45:7 where you declare:
יוצר אור ובורא חשׁך עשׂה שׁלום ובורא רע אני יהוה עשׂה כל־אלה׃
“forming Light and finishing darkness, making peace and finishing evil, I am Yahweh making all these.”
But to justify their Darkness and refusal to stop the War and make peace in accordance with your word and will O Yahweh. they deliberately mistranslated as:
Isa 45:7 “I form the light, and create darkness: I make peace, and create evil: I the LORD do all these things.”
O Yah Yahweh, because these things are not hidden from you or the rulers of the earth creating evil and making War and defiling my women, telling lies to justify themselves for taking away from me your anointed King of Israel upon the throne of David, my two women Aholah and Aholibah, espoused to me by your mouth, you said for to write this to them and the Public:
The word of Yahweh came again unto me, saying, Son of Adam, there were two women, the daughters of one mother, and they committed whoredoms in Egypt, they committed whoredoms in their youth, there were their breasts pressed, and there they bruised the teats of their virginity. And the names of them were Aholah the elder, and Aholibah her sister: and they were mine, and they bare sons and daughters. thus were their names, Samaria is Aholah, and Jerusalem Aholibah. And Aholah played the harlot when she was mine, and she doted on her lovers, on the Assyrians her neighbours, Which were clothed with blue, captains and rulers, all of them desirable young men, horsemen riding upon horses. Thus she committed her whoredoms with them, with all them that were the chosen men of Assyria, and with all on whom she doted, with all their idols she defiled herself. Neither left she her whoredoms brought from Egypt, for in her youth they lay with her, and they bruised the breasts of her virginity, and poured their whoredom upon her. Wherefore I have delivered her into the hand of her lovers, into the hand of the Assyrians, upon whom she doted. These discovered her nakedness: they took her sons and her daughters, and slew her with the sword: and she became famous among women; for they had executed judgment upon her. And when her sister Aholibah saw this, she was more corrupt in her inordinate love than she, and in her whoredoms more than her sister in her whoredoms. She doted upon the Assyrians her neighbours, captains and rulers clothed most gorgeously, horsemen riding upon horses, all of them desirable young warriors. Then I saw that she was defiled, that they took both one way, And that she increased her whoredoms: for when she saw warriors portrayed upon the wall, the images of the Chaldeans portrayed with vermilion, Girded with girdles upon their loins, exceeding in dyed attire upon their heads, all of them princes to look to, after the manner of the Babylonians of Chaldea, the land of their nativity, and as soon as she saw them with her eyes, she doted upon them, and sent messengers unto them into Chaldea. And the Babylonians came to her into the bed of love, and they defiled her with their whoredom, and she was polluted with them, and her mind was alienated from them. So she discovered her whoredoms, and discovered her nakedness, then my mind was alienated from her, like as my mind was alienated from her sister. Yet she multiplied her whoredoms, in calling to remembrance the days of her youth, wherein she had played the harlot in the land of Egypt. For she doted upon their paramours, whose flesh is as the flesh of asses, and whose issue is like the issue of horses. Thus you called to remembrance the lewdness of thy youth, in bruising thy teats by the Egyptians for the paps of your youth. Therefore, O Aholibah, thus says the Lord Yahweh, Behold, I will raise up your lovers against you, from whom your mind is alienated, and I will bring them against thee on every side, The Babylonians, and all the Chaldeans, Pekod, and Shoa, and Koa, and all the Assyrians with them: all of them desirable young warriors, captains and rulers, great lords and renowned, all of them riding upon horses. And they shall come against you with chariots, wagons, and wheels, and with an assembly of people, which shall set against thee buckler and shield and helmet round about: and I will set judgment before them, and they shall judge thee according to their judgments. And I will set my jealousy against thee, and they shall deal furiously with you, they shall take away thy nose and thine ears, and your remnant shall fall by the sword, they shall take thy sons and thy daughters; and thy residue shall be devoured by the fire. They shall also strip you out of thy clothes, and take away your fair jewels. Thus will I make thy lewdness to cease from you, and your whoredom brought from the land of Egypt: so that you shall not lift up thine eyes unto them, nor remember Egypt any more. For thus says the Lord Yahweh, behold, I will deliver you into the hand of them whom you hate, into the hand of them from whom your mind is alienated, And they shall deal with you hatefully, and shall take away all thy labour, and shall leave you naked and bare, and the nakedness of thy whoredoms shall be discovered, both thy lewdness and thy whoredoms. I will do these things unto you, because you have gone a whoring after the nations, and because you are polluted with their idols. You have walked in the path of your sister, therefore will I give her cup into you hand. Thus says the Lord Yahweh, you shall drink of your sister's cup deep and large, you shall be laughed to scorn and had in derision, it containeth much. You shall be filled with drunkenness and sorrow, with the cup of astonishment and desolation, with the cup of your sister Samaria. You shall even drink it and suck it out, and you shall break the sherds thereof, and pluck off thine own breasts: for I have spoken it, says the Lord Yahweh. Therefore thus says the Lord Yahweh, because you have forgotten me, and cast me behind your back, therefore bear you also thy lewdness and your whoredoms. Yahweh said moreover unto me, Son of Adam, will you judge Aholah and Aholibah? yea, declare unto them their abominations, that they have committed adultery, and blood is in their hands, and with their idols have they committed adultery, and have also caused their sons, whom they bare unto me, to pass for them through the fire, to devour them. Moreover this they have done unto me, they have defiled my sanctuary in the same day, and have profaned my sabbaths, related when they had slain their children to their idols, then they came the same day into my sanctuary to profane it; and, lo, thus have they done in the midst of my house. And furthermore, that you have sent for Ish to come from far, unto whom a messenger was sent, and, lo, they came, for whom you did wash yourself, painted your eyes, and decked yourself with ornaments, And sat upon a stately bed, and a table prepared before it, whereupon you have set my incense and mine oil. And a voice of a multitude being at ease was with her, and with the Ish of the common sort were brought Sabeans from the wilderness, which put bracelets upon their hands, and beautiful crowns upon their heads. Then said I unto her that was old in adulteries, Will they now commit whoredoms with her, and she with them? Yet they went in unto her, as they go in unto a woman that plays the harlot, so went they in unto Aholah and unto Aholibah, the lewd women. And the righteous Ish, they shall judge them after the manner of adulteresses, and after the manner of women that shed blood, because they are adulteresses, and blood is in their hands. For thus saith the Lord Yahweh; I will bring up a company upon them, and will give them to be removed and spoiled. And the company shall stone them with stones, and finish them with their swords, they shall slay their sons and their daughters, and burn up their houses with fire. Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be taught not to do after your lewdness. And they shall recompense your lewdness upon you, and you shall bear the sins of your idols, and you shall know that I am the Lord Yahweh.
O Yah Yahweh, with greed and blind hatred and manufacturing lies to justify themselves for making War,, the US Congress and the Popes and the daughters of Zion outlawing the Jewish Torah and the Koran and doing violence against Jacob, are committed on continuing to use Al-Qaeda and the Secular Atheists and Homosexuals against us, for collapsing the Iranian Government to expand the Global Crusade against Jacob and the children of Ishmael, as I dwell in the tents of Kedar, a son Ishmael, as foretold of me your head watchman upon Mount Ephraim, in your Torah and your Prophets, O Yah Yahweh
I sing the degrees. In my distress I cried unto Yahweh, and he heard me. Deliver my soul, O Yahweh, from lying lips, and from a deceitful tongue. What shall be given unto thee? or what shall be done unto thee, thou false tongue? Sharp arrows of the mighty, with coals of juniper. Woe is me, that I sojourn in Mesech, that I dwell in the tents of Kedar! My soul hath long dwelt with him that hate peace. I am for peace: but when I speak, they are for war.
But to justify their Darkness and refusal to stop the War and make peace in accordance with your word and will O Yahweh. they deliberately mistranslated as:
Isa 45:7 “I form the light, and create darkness: I make peace, and create evil: I the LORD do all these things.”
O Yah Yahweh, because these things are not hidden from you or the rulers of the earth creating evil and making War and defiling my women, telling lies to justify themselves for taking away from me your anointed King of Israel upon the throne of David, my two women Aholah and Aholibah, espoused to me by your mouth, you said for to write this to them and the Public:
The word of Yahweh came again unto me, saying, Son of Adam, there were two women, the daughters of one mother, and they committed whoredoms in Egypt, they committed whoredoms in their youth, there were their breasts pressed, and there they bruised the teats of their virginity. And the names of them were Aholah the elder, and Aholibah her sister: and they were mine, and they bare sons and daughters. thus were their names, Samaria is Aholah, and Jerusalem Aholibah. And Aholah played the harlot when she was mine, and she doted on her lovers, on the Assyrians her neighbours, Which were clothed with blue, captains and rulers, all of them desirable young men, horsemen riding upon horses. Thus she committed her whoredoms with them, with all them that were the chosen men of Assyria, and with all on whom she doted, with all their idols she defiled herself. Neither left she her whoredoms brought from Egypt, for in her youth they lay with her, and they bruised the breasts of her virginity, and poured their whoredom upon her. Wherefore I have delivered her into the hand of her lovers, into the hand of the Assyrians, upon whom she doted. These discovered her nakedness: they took her sons and her daughters, and slew her with the sword: and she became famous among women; for they had executed judgment upon her. And when her sister Aholibah saw this, she was more corrupt in her inordinate love than she, and in her whoredoms more than her sister in her whoredoms. She doted upon the Assyrians her neighbours, captains and rulers clothed most gorgeously, horsemen riding upon horses, all of them desirable young warriors. Then I saw that she was defiled, that they took both one way, And that she increased her whoredoms: for when she saw warriors portrayed upon the wall, the images of the Chaldeans portrayed with vermilion, Girded with girdles upon their loins, exceeding in dyed attire upon their heads, all of them princes to look to, after the manner of the Babylonians of Chaldea, the land of their nativity, and as soon as she saw them with her eyes, she doted upon them, and sent messengers unto them into Chaldea. And the Babylonians came to her into the bed of love, and they defiled her with their whoredom, and she was polluted with them, and her mind was alienated from them. So she discovered her whoredoms, and discovered her nakedness, then my mind was alienated from her, like as my mind was alienated from her sister. Yet she multiplied her whoredoms, in calling to remembrance the days of her youth, wherein she had played the harlot in the land of Egypt. For she doted upon their paramours, whose flesh is as the flesh of asses, and whose issue is like the issue of horses. Thus you called to remembrance the lewdness of thy youth, in bruising thy teats by the Egyptians for the paps of your youth. Therefore, O Aholibah, thus says the Lord Yahweh, Behold, I will raise up your lovers against you, from whom your mind is alienated, and I will bring them against thee on every side, The Babylonians, and all the Chaldeans, Pekod, and Shoa, and Koa, and all the Assyrians with them: all of them desirable young warriors, captains and rulers, great lords and renowned, all of them riding upon horses. And they shall come against you with chariots, wagons, and wheels, and with an assembly of people, which shall set against thee buckler and shield and helmet round about: and I will set judgment before them, and they shall judge thee according to their judgments. And I will set my jealousy against thee, and they shall deal furiously with you, they shall take away thy nose and thine ears, and your remnant shall fall by the sword, they shall take thy sons and thy daughters; and thy residue shall be devoured by the fire. They shall also strip you out of thy clothes, and take away your fair jewels. Thus will I make thy lewdness to cease from you, and your whoredom brought from the land of Egypt: so that you shall not lift up thine eyes unto them, nor remember Egypt any more. For thus says the Lord Yahweh, behold, I will deliver you into the hand of them whom you hate, into the hand of them from whom your mind is alienated, And they shall deal with you hatefully, and shall take away all thy labour, and shall leave you naked and bare, and the nakedness of thy whoredoms shall be discovered, both thy lewdness and thy whoredoms. I will do these things unto you, because you have gone a whoring after the nations, and because you are polluted with their idols. You have walked in the path of your sister, therefore will I give her cup into you hand. Thus says the Lord Yahweh, you shall drink of your sister's cup deep and large, you shall be laughed to scorn and had in derision, it containeth much. You shall be filled with drunkenness and sorrow, with the cup of astonishment and desolation, with the cup of your sister Samaria. You shall even drink it and suck it out, and you shall break the sherds thereof, and pluck off thine own breasts: for I have spoken it, says the Lord Yahweh. Therefore thus says the Lord Yahweh, because you have forgotten me, and cast me behind your back, therefore bear you also thy lewdness and your whoredoms. Yahweh said moreover unto me, Son of Adam, will you judge Aholah and Aholibah? yea, declare unto them their abominations, that they have committed adultery, and blood is in their hands, and with their idols have they committed adultery, and have also caused their sons, whom they bare unto me, to pass for them through the fire, to devour them. Moreover this they have done unto me, they have defiled my sanctuary in the same day, and have profaned my sabbaths, related when they had slain their children to their idols, then they came the same day into my sanctuary to profane it; and, lo, thus have they done in the midst of my house. And furthermore, that you have sent for Ish to come from far, unto whom a messenger was sent, and, lo, they came, for whom you did wash yourself, painted your eyes, and decked yourself with ornaments, And sat upon a stately bed, and a table prepared before it, whereupon you have set my incense and mine oil. And a voice of a multitude being at ease was with her, and with the Ish of the common sort were brought Sabeans from the wilderness, which put bracelets upon their hands, and beautiful crowns upon their heads. Then said I unto her that was old in adulteries, Will they now commit whoredoms with her, and she with them? Yet they went in unto her, as they go in unto a woman that plays the harlot, so went they in unto Aholah and unto Aholibah, the lewd women. And the righteous Ish, they shall judge them after the manner of adulteresses, and after the manner of women that shed blood, because they are adulteresses, and blood is in their hands. For thus saith the Lord Yahweh; I will bring up a company upon them, and will give them to be removed and spoiled. And the company shall stone them with stones, and finish them with their swords, they shall slay their sons and their daughters, and burn up their houses with fire. Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be taught not to do after your lewdness. And they shall recompense your lewdness upon you, and you shall bear the sins of your idols, and you shall know that I am the Lord Yahweh.
O Yah Yahweh, with greed and blind hatred and manufacturing lies to justify themselves for making War,, the US Congress and the Popes and the daughters of Zion outlawing the Jewish Torah and the Koran and doing violence against Jacob, are committed on continuing to use Al-Qaeda and the Secular Atheists and Homosexuals against us, for collapsing the Iranian Government to expand the Global Crusade against Jacob and the children of Ishmael, as I dwell in the tents of Kedar, a son Ishmael, as foretold of me your head watchman upon Mount Ephraim, in your Torah and your Prophets, O Yah Yahweh
I sing the degrees. In my distress I cried unto Yahweh, and he heard me. Deliver my soul, O Yahweh, from lying lips, and from a deceitful tongue. What shall be given unto thee? or what shall be done unto thee, thou false tongue? Sharp arrows of the mighty, with coals of juniper. Woe is me, that I sojourn in Mesech, that I dwell in the tents of Kedar! My soul hath long dwelt with him that hate peace. I am for peace: but when I speak, they are for war.
שׁיר המעלות אל־יהוה בצרתה לי קראתי ויענני׃ יהוה הצילה נפשׁי משׂפת־שׁקר מלשׁון רמיה׃ מה־יתן לך ומה־יסיף לך לשׁון רמיה׃ חצי גבור שׁנונים עם גחלי רתמים׃ אויה־לי כי־גרתי משׁך שׁכנתי עם־אהלי קדר׃ רבת שׁכנה־לה נפשׁי עם שׂונא שׁלום׃ אני־שׁלום וכי אדבר המה למלחמה׃
تَرْنِيمَةُ الْمَصَاعِدِ إِلَى يَهْوَهْ فِي ضِيقِي صَرَخْتُ فَاسْتَجَابَ لِي. يَا يَهْوَهْ نَجِّ نَفْسِي مِنْ شِفَاهِ الْكَذِبِ مِنْ لِسَانِ غِشٍّ. مَاذَا يُعْطِيكَ وَمَاذَا يَزِيدُ لَكَ لِسَانُ الْغِشِّ؟ سِهَامَ جَبَّارٍ مَسْنُونَةً مَعَ جَمْرِ الرَّتَمِ. وَيْلِي لِغُرْبَتِي فِي مَاشِكَ لِسَكَنِي فِي خِيَامِ قِيدَارَ! طَالَ عَلَى نَفْسِي سَكَنُهَا مَعَ مُبْغِضِ السَّلاَمِ. أَنَا سَلاَمٌ وَحِينَمَا أَتَكَلَّمُ فَهُمْ لِلْحَرْبِ.
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ בן־אדם שׁתים נשׁים בנות אם־אחת היו׃ ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שׁמה מעכו שׁדיהן ושׁם עשׂו דדי בתוליהן׃ ושׁמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושׁמותן שׁמרון אהלה וירושׁלם אהליבה׃ ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשׁור קרובים׃ לבשׁי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשׁים רכבי סוסים׃ ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשׁור כלם ובכל אשׁר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה׃ ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שׁכבו בנעוריה והמה עשׂו דדי בתוליה וישׁפכו תזנותם עליה׃ לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשׁור אשׁר עגבה עליהם׃ המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שׁם לנשׁים ושׁפוטים עשׂו בה׃ ותרא אחותה אהליבה ותשׁחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃ אל־בני אשׁור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשׁי מכלול פרשׁים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃ וארא כי נטמאה דרך אחד לשׁתיהן׃ ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשׁי מחקה על־הקיר צלמי כשׂדיים חקקים בשׁשׁר׃ חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשׁיהם מראה שׁלשׁים כלם דמות בני־בבל כשׂדים ארץ מולדתם׃ ותעגב עליהם למראה עיניה ותשׁלח מלאכים אליהם כשׂדימה׃ ויבאו אליה בני־בבל למשׁכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשׁה מהם׃ ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשׁי מעליה כאשׁר נקעה נפשׁי מעל אחותה׃ ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשׁר זנתה בארץ מצרים׃ ותעגבה על פלגשׁיהם אשׁר בשׂר־חמורים בשׂרם וזרמת סוסים זרמתם׃ ותפקדי את זמת נעוריך בעשׂות ממצרים דדיך למען שׁדי נעוריך׃ לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשׁר־נקעה נפשׁך מהם והבאתים עליך מסביב׃ בני בבל וכל־כשׂדים פקוד ושׁוע וקוע כל־בני אשׁור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שׁלשׁים וקרואים רכבי סוסים כלם׃ ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישׂימו עליך סביב ונתתי לפניהם משׁפט ושׁפטוך במשׁפטיהם׃ ונתתי קנאתי בך ועשׂו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באשׁ׃ והפשׁיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃ והשׁבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשׂאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃ כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשׁר שׂנאת ביד אשׁר־נקעה נפשׁך מהם׃ ועשׂו אותך בשׂנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃ עשׂה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשׁר־נטמאת בגלוליהם׃ בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃ כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשׁתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃ שׁכרון ויגון תמלאי כוס שׁמה ושׁממה כוס אחותך שׁמרון׃ ושׁתית אותה ומצית ואת־חרשׂיה תגרמי ושׁדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ לכן כה אמר אדני יהוה יען שׁכחת אותי ותשׁליכי אותי אחרי גוך וגם־את שׂאי זמתך ואת־תזנותיך׃ ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשׁפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃ כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשׁר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃ עוד זאת עשׂו לי טמאו את־מקדשׁי ביום ההוא ואת־שׁבתותי חללו׃ ובשׁחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשׁי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשׂו בתוך ביתי׃ ואף כי תשׁלחנה לאנשׁים באים ממרחק אשׁר מלאך שׁלוח אליהם והנה־באו לאשׁר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃ וישׁבת על־מטה כבודה ושׁלחן ערוך לפניה וקטרתי ושׁמני שׂמת עליה׃ וקול המון שׁלו בה ואל־אנשׁים מרב אדם מובאים סובאים ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשׁיהן׃ ואמר לבלה נאופים עת יזנה תזנותה והיא׃ ויבוא אליה כבוא אל־אשׁה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשׁת הזמה׃ ואנשׁים צדיקם המה ישׁפטו אותהם משׁפט נאפות ומשׁפט שׁפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃ כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃ ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באשׁ ישׂרפו׃ והשׁבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשׁים ולא תעשׂינה כזמתכנה׃ ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשׂאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃
בשמו של אלהי האדיב הרחמן׃ השבח לאלהי מאהב ומקיים את עולמות האדיב ביותר הרחמן ביותר ריבונו של יום הדין׃ אנחנו סוגדים לך נפשך וסיוע שאנו מחפשים. תראה לנו את הדרך הישרה הדרך של אלה שעליהם בידך העניקו החסד אלו שחלקו לא אינו זעם ושלא ללכת שולל׃
וידבר אלהי אל־משׁה ויאמר אליו אני יהוה׃ וארא אל־אברהם אל־יצחק ואל־יעקב באל שׁדי ושׁמי יהוה לא נודעתי להם׃ וגם הקמתי את־בריתי אתם לתת להם את־ארץ כנען את ארץ מגריהם אשׁר־גרו בה׃
ועתה ישׂראל מה יהוה אלהיך שׁאל מעמך כי אם־ליראה את־יהוה אלהיך ללכת בכל־דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את־יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשׁך׃ לשׁמר את־מצות יהוה ואת־חקתיו אשׁר אנכי מצוך היום לטוב לך׃ הן ליהוה אלהיך השׁמים ושׁמי השׁמים הארץ וכל־אשׁר־בה׃ רק באבתיך חשׁק יהוה לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל־העמים כיום הזה׃ ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשׁו עוד׃ כי יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשׁר לא־ישׂא פנים ולא יקח שׁחד׃ עשׂה משׁפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושׂמלה׃ ואהבתם את־הגר כי־גרים הייתם בארץ מצרים׃ את־יהוה אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשׁמו תשׁבע׃ הוא תהלתך והוא אלהיך אשׁר־עשׂה אתך את־הגדלת ואת־הנוראת האלה אשׁר ראו עיניך׃ בשׁבעים נפשׁ ירדו אבתיך מצרימה ועתה שׂמך יהוה אלהיך ככוכבי השׁמים לרב׃
שׁמע ישׂראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃ ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשׁך ובכל־מאדך׃ והיו הדברים האלה אשׁר אנכי מצוך היום על־לבבך׃ ושׁננתם לבניך ודברת בם בשׁבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשׁכבך ובקומך׃ וקשׁרתם לאות על־ידך והיו לטטפת בין עיניך׃ וכתבתם על־מזזות ביתך ובשׁעריך׃ והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשׁר נשׁבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשׁר לא־בנית׃ ובתים מלאים כל־טוב אשׁר לא־מלאת וברת חצובים אשׁר לא־חצבת כרמים וזיתים אשׁר לא־נטעת ואכלת ושׂבעת׃ השׁמר לך פן־תשׁכח את־יהוה אשׁר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים׃ את־יהוה אלהיך תירא ואתו תעבד ובשׁמו תשׁבע׃ לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשׁר סביבותיכם׃ כי אל קנא יהוה אלהיך בקרבך פן־יחרה אף־יהוה אלהיך בך והשׁמידך מעל פני האדמה׃ לא תנסו את־יהוה אלהיכם כאשׁר נסיתם במסה׃ שׁמור תשׁמרון את־מצות יהוה אלהיכם ועדתיו וחקיו אשׁר צוך׃ ועשׂית הישׁר והטוב בעיני יהוה למען ייטב לך ובאת וירשׁת את־הארץ הטבה אשׁר־נשׁבע יהוה לאבתיך׃ להדף את־כל־איביך מפניך כאשׁר דבר יהוה׃ כי־ישׁאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשׁפטים אשׁר צוה יהוה אלהינו אתכם׃ ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה׃ ויתן יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל־ביתו לעינינו׃ ואותנו הוציא משׁם למען הביא אתנו לתת לנו את־הארץ אשׁר נשׁבע לאבתינו׃ ויצונו יהוה לעשׂות את־כל־החקים האלה ליראה את־יהוה אלהינו לטוב לנו כל־הימים לחיתנו כהיום הזה׃ וצדקה תהיה־לנו כי־נשׁמר לעשׂות את־כל־המצוה הזאת לפני יהוה אלהינו כאשׁר צונו׃
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ הלך וקראת באזני ירושׁלם לאמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה׃ קדשׁ ישׂראל ליהוה ראשׁית תבואתה כל־אכליו יאשׁמו רעה תבא אליהם נאם־יהוה׃ שׁמעו דבר־יהוה בית יעקב וכל־משׁפחות בית ישׂראל׃ כה אמר יהוה מה־מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו׃ ולא אמרו איה יהוה המעלה אתנו מארץ מצרים המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושׁוחה בארץ ציה וצלמות בארץ לא־עבר בה אישׁ ולא־ישׁב אדם שׁם׃ ואביא אתכם אל־ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה ותבאו ותטמאו את־ארצי ונחלתי שׂמתם לתועבה׃ הכהנים לא אמרו איה יהוה ותפשׂי התורה לא ידעוני והרעים פשׁעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא־יועלו הלכו׃ לכן עד אריב אתכם נאם־יהוה ואת־בני בניכם אריב׃ כי עברו איי כתיים וראו וקדר שׁלחו והתבוננו מאד וראו הן היתה כזאת׃ הרפו ודעו כי־אנכי יוסף אלהים ארום בגוים ארום בארץ׃ יהוה צבאות עמנו משׂגב־לנו אלהי יעקב סלה׃ ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים׃ אכן כאדם תמותון וכאחד השׂרים תפלו׃ ועמי המיר כבודו בלוא יועיל׃ שׁמו שׁמים על־זאת ושׂערו חרבו מאד נאם־יהוה׃ כי־שׁתים רעות עשׂה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשׁברים אשׁר לא־יכלו המים׃
באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם־בשׂמי אכלתי יערי עם־דבשׁי שׁתיתי ייני עם־חלבי אכלו רעים שׁתו ושׁכרו דודים׃ אני ישׁנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי־לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שׁראשׁי נמלא־טל קוצותי רסיסי לילה׃ פשׁטתי את־כתנתי איככה אלבשׁנה רחצתי את־רגלי איככה אטנפם׃
אשׁת־חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃
בטח בה לב בעלה ושׁלל לא יחסר׃
גמלתהו טוב ולא־רע כל ימי חייה׃
דרשׁה צמר ופשׁתים ותעשׂ בחפץ כפיה׃
היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃
ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃
זממה שׂדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם׃
חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃
טעמה כי־טוב סחרה לא־יכבה בליל נרה׃
ידיה שׁלחה בכישׁור וכפיה תמכו פלך׃
כפה פרשׂה לעני וידיה שׁלחה לאביון׃
לא־תירא לביתה משׁלג כי כל־ביתה לבשׁ שׁנים׃
מרבדים עשׂתה־לה שׁשׁ וארגמן לבושׁה׃
נודע בשׁערים בעלה בשׁבתו עם־זקני־ארץ׃
סדין עשׂתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃
עז־והדר לבושׁה ותשׂחק ליום אחרון׃
פיה פתחה בחכמה ותורת־חסד על־לשׁונה׃
צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃
קמו בניה ויאשׁרוה בעלה ויהללה׃
רבות בנות עשׂו חיל ואת עלית על־כלנה׃
שׁקר החן והבל היפי אשׁה יראת־יהוה היא תתהלל׃
תנו־לה מפרי ידיה ויהללוה בשׁערים מעשׂיה׃
הוי החקקים חקקי־און ומכתבים עמל כתבו׃ להטות מדין דלים ולגזל משׁפט עניי עמי להיות אלמנות שׁללם ואת־יתומים יבזו׃ ומה־תעשׂו ליום פקדה ולשׁואה ממרחק תבוא על־מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם׃ בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו בכל־זאת לא־שׁב אפו ועוד ידו נטויה׃ הוי אשׁור שׁבט אפי ומטה־הוא בידם זעמי׃ בגוי חנף אשׁלחנו ועל־עם עברתי אצונו לשׁלל שׁלל ולבז בז ולשׂימו מרמס כחמר חוצות׃ והוא לא־כן ידמה ולבבו לא־כן יחשׁב כי להשׁמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט׃ כי יאמר הלא שׂרי יחדו מלכים׃ הלא ככרכמישׁ כלנו אם־לא כארפד חמת אם־לא כדמשׂק שׁמרון׃ כאשׁר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושׁלם ומשׁמרון׃ הלא כאשׁר עשׂיתי לשׁמרון ולאליליה כן אעשׂה לירושׁלם ולעצביה׃ והיה כי־יבצע אדני את־כל־מעשׂהו בהר ציון ובירושׁלם אפקד על־פרי־גדל לבב מלך־אשׁור ועל־תפארת רום עיניו׃ כי אמר בכח ידי עשׂיתי ובחכמתי כי נבנותי ואסיר גבולת עמים ועתידתיהם שׁושׂתי ואוריד כאביר יושׁבים׃ ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל־הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף׃ היתפאר הגרזן על החצב בו אם־יתגדל המשׂור על־מניפו כהניף שׁבט ואת־מרימיו כהרים מטה לא־עץ׃ לכן ישׁלח האדון יהוה צבאות במשׁמניו רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אשׁ׃ והיה אור־ישׂראל לאשׁ וקדושׁו ללהבה ובערה ואכלה שׁיתו ושׁמירו ביום אחד׃ וכבוד יערו וכרמלו מנפשׁ ועד־בשׂר יכלה והיה כמסס נסס׃ ושׁאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם׃ והיה ביום ההוא לא־יוסיף עוד שׁאר ישׂראל ופליטת בית־יעקב להשׁען על־מכהו ונשׁען על־יהוה קדושׁ ישׂראל באמת׃ שׁאר ישׁוב שׁאר יעקב אל־אל גבור׃
משׂא בבל אשׁר חזה ישׁעיהו בן־אמוץ׃ על הר־נשׁפה שׂאו־נס הרימו קול להם הניפו יד ויבאו פתחי נדיבים׃ אני צויתי למקדשׁי גם קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי׃ קול המון בהרים דמות עם־רב קול שׁאון ממלכות גוים נאספים יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה׃ באים מארץ מרחק מקצה השׁמים יהוה וכלי זעמו לחבל כל־הארץ׃ הילילו כי קרוב יום יהוה כשׁד משׁדי יבוא׃ על־כן כל־ידים תרפינה וכל־לבב אנושׁ ימס׃ ונבהלו צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון אישׁ אל־רעהו יתמהו פני להבים פניהם׃ הנה יום־יהוה בא אכזרי ועברה וחרון אף לשׂום הארץ לשׁמה וחטאיה ישׁמיד ממנה׃ כי־כוכבי השׁמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשׁך השׁמשׁ בצאתו וירח לא־יגיה אורו׃ ופקדתי על־תבל רעה ועל־רשׁעים עונם והשׁבתי גאון זדים וגאות עריצים אשׁפיל׃ אוקיר אנושׁ מפז ואדם מכתם אופיר׃ על־כן שׁמים ארגיז ותרעשׁ הארץ ממקומה בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו׃ והיה כצבי מדח וכצאן ואין מקבץ אישׁ אל־עמו יפנו ואישׁ אל־ארצו ינוסו׃ כל־הנמצא ידקר וכל־הנספה יפול בחרב׃ ועלליהם ירטשׁו לעיניהם ישׁסו בתיהם ונשׁיהם תשׁגלנה׃ הנני מעיר עליהם את־מדי אשׁר־כסף לא יחשׁבו וזהב לא יחפצו־בו׃ וקשׁתות נערים תרטשׁנה ופרי־בטן לא ירחמו על־בנים לא־תחוס עינם׃ והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשׂדים כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה׃ לא־תשׁב לנצח ולא תשׁכן עד־דור ודור ולא־יהל שׁם ערבי ורעים לא־ירבצו שׁם׃ ורבצו־שׁם ציים ומלאו בתיהם אחים ושׁכנו שׁם בנות יענה ושׂעירים ירקדו־שׁם׃ וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי ענג וקרוב לבוא עתה וימיה לא ימשׁכו׃
ואמר יהוה לי אני שלחתי את מלאכי שלך לפני שאתה׃ הבן שלך יושב ביד הימין שלי והוא הכין את הנתיב לפני אתה אלהים׃ רוח אדני יהוה עלי משח אתי מלאך של ברית אל־אברהם׃ ואמר יהוה אתנה בריתי ביני ובינך׃ ואמר יהוה אני דגלת לכם שרה והגר לפני שהגעת יחד כאחד כמו הנביא אברהם ניבא לך בעניין׃
ויסע משׁם אברהם ארצה הנגב וישׁב בין־קדשׁ ובין שׁור ויגר בגרר׃ ויאמר אברהם אל־שׂרה אשׁתו אחתי הוא וישׁלח אבימלך מלך גרר ויקח את־שׂרה׃ ויבא אלהים אל־אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על־האשׁה אשׁר־לקחת והוא בעלת בעל׃ ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם־צדיק תהרג׃ הלא הוא אמר־לי אחתי הוא והיא־גם־הוא אמרה אחי הוא בתם־לבבי ובנקין כפי עשׂיתי זאת׃ ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם־לבבך עשׂית זאת ואחשׂך גם־אנכי אותך מחטו־לי על־כן לא־נתתיך לנגע אליה׃ ועתה השׁב אשׁת־האישׁ כי־נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם־אינך משׁיב דע כי־מות תמות אתה וכל־אשׁר־לך׃ וישׁכם אבימלך בבקר ויקרא לכל־עבדיו וידבר את־כל־הדברים האלה באזניהם וייראו האנשׁים מאד׃ ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה־עשׂית לנו ומה־חטאתי לך כי־הבאת עלי ועל־ממלכתי חטאה גדלה מעשׂים אשׁר לא־יעשׂו עשׂית עמדי׃ ויאמר אבימלך אל־אברהם מה ראית כי עשׂית את־הדבר הזה׃ ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין־יראת אלהים במקום הזה והרגוני על־דבר אשׁתי׃ וגם־אמנה אחתי בת־אבי הוא אך לא בת־אמי ותהי־לי לאשׁה׃ ויהי כאשׁר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשׁר תעשׂי עמדי אל כל־המקום אשׁר נבוא שׁמה אמרי־לי אחי הוא׃ ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושׁפחת ויתן לאברהם וישׁב לו את שׂרה אשׁתו׃ ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שׁב׃ ולשׂרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא־לך כסות עינים לכל אשׁר אתך ואת כל ונכחת׃ ויתפלל אברהם אל־האלהים וירפא אלהים את־אבימלך ואת־אשׁתו ואמהתיו וילדו׃ כי־עצר עצר יהוה בעד כל־רחם לבית אבימלך על־דבר שׂרה אשׁת אברהם׃
וקרא יהוה שׁמי יוסף מלך ישׂראל ובעל לכל־צבא השׁמים ויאמר יהוה לי אני־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׃אספרה אל חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך׃ שׁאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי־ארץ׃ תרעם בשׁבט ברזל ככלי יוצר תנפצם׃ ועתה מלכים השׂכילו הוסרו שׁפטי ארץ׃ עבדו את־יהוה ביראה וגילו ברעדה׃ נשׁקו־בר פן־יאנף ותאבדו דרך כי־יבער כמעט אפו אשׁרי כל־חוסי בו׃נאם יהוה לאדני שׁב לימיני עד־אשׁית איביך הדם לרגליך׃ מטה־עזך ישׁלח יהוה מציון רדה בקרב איביך׃ עמך נדבת ביום חילך בהדרי־קדשׁ מרחם משׁחר לך טל ילדתיך׃ נשׁבע יהוה ולא ינחם אתה־כהן לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃ אדני על־ימינך מחץ ביום־אפו מלכים׃ ידין בגוים מלא גויות מחץ ראשׁ על־ארץ רבה׃ מנחל בדרך ישׁתה על־כן ירים ראשׁ׃ אני אדון יוסף ואני אומר יען כי נגשׁ העם הזה בפיו ובשׂפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשׁים מלמדה׃ לכן הנני יוסף להפליא את־העם־הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר׃ הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשׁך מעשׂיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו׃ הפככם אם־כחמר היצר יחשׁב כי־יאמר מעשׂה לעשׂהו לא עשׂני ויצר אמר ליוצרו לא הבין׃ הלוא־עוד מעט מזער ושׁב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשׁב׃ ושׁמעו ביום־ההוא החרשׁים דברי־ספר ומאפל ומחשׁך עיני עורים תראינה׃ ויספו ענוים ביהוה שׂמחה ואביוני אדם בקדושׁ ישׂראל יגילו׃ כי־אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל־שׁקדי און׃ מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשׁער יקשׁון ויטו בתהו צדיק׃ לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשׁר פדה את־אברהם לא־עתה יבושׁ יעקב ולא עתה פניו יחורו׃ כי בראתו ילדיו מעשׂה ידי בקרבו יקדישׁו שׁמי והקדישׁו את־קדושׁ יעקב ואת־אלהי ישׂראל יעריצו׃ וידעו תעי־רוח בינה ורוגנים ילמדו־לקח׃
אתה יהוה נכון לבי אלהים אשׁירה ואזמרה אף־כבודי׃עורה הנבל וכנור אעירה שׁחר׃אודך בעמים יהוה ואזמרך בל־אמים׃כי־גדול מעל־שׁמים חסדך ועד־שׁחקים אמתך׃רומה על־שׁמים אלהים ועל כל־הארץ כבודך׃למען יחלצון ידידיך הושׁיעה ימינך וענני׃אלהים דבר בקדשׁו אעלזה אחלקה שׁכם ועמק סכות אמדד׃לי גלעד לי מנשׁה ואפרים מעוז ראשׁי יהודה מחקקי׃מואב סיר רחצי על־אדום אשׁליך נעלי עלי־פלשׁת אתרועע׃מי יבלני עיר מבצר מי נחני עד־אדום׃הלא־אלהים זנחתנו ולא־תצא אלהים בצבאתינו׃הבה־לנו עזרת מצר ושׁוא תשׁועת אדם׃באלהים נעשׂה־חיל והוא יבוס צרינו׃ ויאמר יהוה אני־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׃ ויאמר אלהים נאם יהוה לאדני שׁב לימיני עד־אשׁית איביך הדם לרגליך׃
חזון עבדיה כה־אמר אדני יהוה לאדום שׁמועה שׁמענו מאת יהוה וציר בגוים שׁלח קומו ונקומה עליה למלחמה׃ הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד׃ זדון לבך השׁיאך שׁכני בחגוי־סלע מרום שׁבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ׃ אם־תגביה כנשׁר ואם־בין כוכבים שׂים קנך משׁם אורידך נאם־יהוה׃ אם־גנבים באו־לך אם־שׁודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם־בצרים באו לך הלוא ישׁאירו עללות׃ איך נחפשׂו עשׂו נבעו מצפניו׃ עד־הגבול שׁלחוך כל אנשׁי בריתך השׁיאוך יכלו לך אנשׁי שׁלמך לחמך ישׂימו מזור תחתיך אין תבונה בו׃ הלוא ביום ההוא נאם יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשׂו׃ וחתו גבוריך תימן למען יכרת־אישׁ מהר עשׂו מקטל׃ מחמס אחיך יעקב תכסך בושׁה ונכרת לעולם׃ ביום עמדך מנגד ביום שׁבות זרים חילו ונכרים באו שׁערו ועל־ירושׁלם ידו גורל גם־אתה כאחד מהם׃ ואל־תרא ביום־אחיך ביום נכרו ואל־תשׂמח לבני־יהודה ביום אבדם ואל־תגדל פיך ביום צרה׃ אל־תבוא בשׁער־עמי ביום אידם אל־תרא גם־אתה ברעתו ביום אידו ואל־תשׁלחנה בחילו ביום אידו׃ ואל־תעמד על־הפרק להכרית את־פליטיו ואל־תסגר שׂרידיו ביום צרה׃ כי־קרוב יום־יהוה על־כל־הגוים כאשׁר עשׂית יעשׂה לך גמלך ישׁוב בראשׁך׃ כי כאשׁר שׁתיתם על־הר קדשׁי ישׁתו כל־הגוים תמיד ושׁתו ולעו והיו כלוא היו׃ ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדשׁ וירשׁו בית יעקב את מורשׁיהם׃ והיה בית־יעקב אשׁ ובית יוסף להבה ובית עשׂו לקשׁ ודלקו בהם ואכלום ולא־יהיה שׂריד לבית עשׂו כי יהוה דבר׃ וירשׁו הנגב את־הר עשׂו והשׁפלה את־פלשׁתים וירשׁו את־שׂדה אפרים ואת שׂדה שׁמרון ובנימן את־הגלעד׃ וגלת החל־הזה לבני ישׂראל אשׁר־כנענים עד־צרפת וגלת ירושׁלם אשׁר בספרד ירשׁו את ערי הנגב׃ ועלו מושׁעים בהר ציון לשׁפט את־הר עשׂו והיתה ליהוה המלוכה׃
וידבר יהוה אל־משׁה לאמר׃ ואל־בני ישׂראל תאמר אישׁ אישׁ מבני ישׂראל ומן־הגר הגר בישׂראל אשׁר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן׃ ואני אתן את־פני באישׁ ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את־מקדשׁי ולחלל את־שׁם קדשׁי׃ ואם העלם יעלימו עם הארץ את־עיניהם מן־האישׁ ההוא בתתו מזרעו למלך לבלתי המית אתו׃ ושׂמתי אני את־פני באישׁ ההוא ובמשׁפחתו והכרתי אתו ואת כל־הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם׃ והנפשׁ אשׁר תפנה אל־האבת ואל־הידענים לזנת אחריהם ונתתי את־פני בנפשׁ ההוא והכרתי אתו מקרב עמו׃ והתקדשׁתם והייתם קדשׁים כי אני יהוה אלהיכם׃ ושׁמרתם את־חקתי ועשׂיתם אתם אני יהוה מקדשׁכם׃ כי־אישׁ אישׁ אשׁר יקלל את־אביו ואת־אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו׃ ואישׁ אשׁר ינאף את־אשׁת אישׁ אשׁר ינאף את־אשׁת רעהו מות־יומת הנאף והנאפת׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־אשׁת אביו ערות אביו גלה מות־יומתו שׁניהם דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־כלתו מות יומתו שׁניהם תבל עשׂו דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־זכר משׁכבי אשׁה תועבה עשׂו שׁניהם מות יומתו דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר יקח את־אשׁה ואת־אמה זמה הוא באשׁ ישׂרפו אתו ואתהן ולא־תהיה זמה בתוככם׃ ואישׁ אשׁר יתן שׁכבתו בבהמה מות יומת ואת־הבהמה תהרגו׃ ואשׁה אשׁר תקרב אל־כל־בהמה לרבעה אתה והרגת את־האשׁה ואת־הבהמה מות יומתו דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר־יקח את־אחתו בת־אביו או בת־אמו וראה את־ערותה והיא־תראה את־ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישׂא׃ ואישׁ אשׁר־ישׁכב את־אשׁה דוה וגלה את־ערותה את־מקרה הערה והוא גלתה את־מקור דמיה ונכרתו שׁניהם מקרב עמם׃ וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את־שׁארו הערה עונם ישׂאו׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־דדתו ערות דדו גלה חטאם ישׂאו ערירים ימתו׃ ואישׁ אשׁר יקח את־אשׁת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו׃ ושׁמרתם את־כל־חקתי ואת־כל־משׁפטי ועשׂיתם אתם ולא־תקיא אתכם הארץ אשׁר אני מביא אתכם שׁמה לשׁבת בה׃ ולא תלכו בחקת הגוי אשׁר־אני משׁלח מפניכם כי את־כל־אלה עשׂו ואקץ בם׃ ואמר לכם אתם תירשׁו את־אדמתם ואני אתננה לכם לרשׁת אתה ארץ זבת חלב ודבשׁ אני יהוה אלהיכם אשׁר־הבדלתי אתכם מן־העמים׃ והבדלתם בין־הבהמה הטהרה לטמאה ובין־העוף הטמא לטהר ולא־תשׁקצו את־נפשׁתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשׁר תרמשׂ האדמה אשׁר־הבדלתי לכם לטמא׃ והייתם לי קדשׁים כי קדושׁ אני יהוה ואבדל אתכם מן־העמים להיות לי׃ ואישׁ או־אשׁה כי־יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם דמיהם בם׃ ויאמר יהוה אל־משׁה אמר אל־הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפשׁ לא־יטמא בעמיו׃ כי אם־לשׁארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו׃ ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשׁר לא־היתה לאישׁ לה יטמא׃ לא יטמא בעל בעמיו להחלו׃ לא־יקרחה קרחה בראשׁם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשׂרם לא ישׂרטו שׂרטת׃ קדשׁים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שׁם אלהיהם כי את־אשׁי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדשׁ׃ אשׁה זנה וחללה לא יקחו ואשׁה גרושׁה מאישׁה לא יקחו כי־קדשׁ הוא לאלהיו׃ וקדשׁתו כי־את־לחם אלהיך הוא מקריב קדשׁ יהיה־לך כי קדושׁ אני יהוה מקדשׁכם׃ ובת אישׁ כהן כי תחל לזנות את־אביה היא מחללת באשׁ תשׂרף׃ והכהן הגדול מאחיו אשׁר־יוצק על־ראשׁו שׁמן המשׁחה ומלא את־ידו ללבשׁ את־הבגדים את־ראשׁו לא יפרע ובגדיו לא יפרם׃ ועל כל־נפשׁת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא׃ ומן־המקדשׁ לא יצא ולא יחלל את מקדשׁ אלהיו כי נזר שׁמן משׁחת אלהיו עליו אני יהוה׃ והוא אשׁה בבתוליה יקח׃ אלמנה וגרושׁה וחללה זנה את־אלה לא יקח כי אם־בתולה מעמיו יקח אשׁה׃ ולא־יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשׁו׃ וידבר יהוה אל־משׁה לאמר׃ דבר אל־אהרן לאמר אישׁ מזרעך לדרתם אשׁר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו׃ כי כל־אישׁ אשׁר־בו מום לא יקרב אישׁ עור או פסח או חרם או שׂרוע׃ או אישׁ אשׁר־יהיה בו שׁבר רגל או שׁבר יד׃ או־גבן או־דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשׁך׃ כל־אישׁ אשׁר־בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגשׁ להקריב את־אשׁי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגשׁ להקריב׃ לחם אלהיו מקדשׁי הקדשׁים ומן־הקדשׁים יאכל׃ אך אל־הפרכת לא יבא ואל־המזבח לא יגשׁ כי־מום בו ולא יחלל את־מקדשׁי כי אני יהוה מקדשׁם׃ וידבר משׁה אל־אהרן ואל־בניו ואל־כל־בני ישׂראל׃
سرود درجات نزد یهوه ند در تنگی خود فریاد کردم و مرا اجابت فرمود. ای خداوند یهوه مرا خلاصی ده از لب دروغ و از زبان حیلهگر. چه چیز به تو داده شود و چه چیز بر تو افزوده گردد، ای زبان حیلهگر؟ تیرهای تیز جبّاران با اخگرهای طاق! وای بر من که در ماشک مأوا گزیدهام و در خیمههای قیدار ساکن شدهام. چه طویل شد سکونت جان من با کسی که سلامتی را دشمن میدارد! من از اهل سلامتی هستم، لیکن چونسخن میگویم، ایشان آماده جنگ میباشند.
بِسْمِ اللَّهِ الرَّحْمَـٰنِ الرَّحِيمِ الْحَمْدُ لِلَّهِ رَبِّ الْعَالَمِينَ الرَّحْمَـٰنِ الرَّحِيمِ مَالِكِ يَوْمِ الدِّينِ إِيَّاكَ نَعْبُدُ وَإِيَّاكَ نَسْتَعِينُ اهْدِنَا الصِّرَاطَ الْمُسْتَقِيمَ صِرَاطَ الَّذِينَ أَنْعَمْتَ عَلَيْهِمْ غَيْرِ الْمَغْضُوبِ عَلَيْهِمْ وَلَا الضَّالِّينَ
ثُمَّ قَالَ الله لِمُوسَى: «انَا يَهْوَهْ. وَانَا ظَهَرْتُ لابْرَاهِيمَ وَاسْحَاقَ وَيَعْقُوبَ بِانِّي الْالَهُ الْقَادِرُ عَلَى كُلِّ شَيْءٍ. وَامَّا بِاسْمِي يَهْوَهْ فَلَمْ اعْرَفْ عِنْدَهُمْ. وَايْضا اقَمْتُ مَعَهُمْ عَهْدِي: انْ اعْطِيَهُمْ ارْضَ كَنْعَانَ ارْضَ غُرْبَتِهِمِ الَّتِي تَغَرَّبُوا فِيهَ»
فَالآنَ يَا إِسْرَائِيلُ مَاذَا يَطْلُبُ مِنْكَ يَهْوَهْ الله إِلا أَنْ تَتَّقِيَ يَهْوَهْ إِلهَكَ لِتَسْلُكَ فِي كُلِّ طُرُقِهِ وَتُحِبَّهُ وَتَعْبُدَ يَهْوَهْ الله مِنْ كُلِّ قَلبِكَ وَمِنْ كُلِّ نَفْسِكَ وَتَحْفَظَ وَصَايَا يَهْوَهْ وَفَرَائِضَهُ التِي أَنَا أُوصِيكَ بِهَا اليَوْمَ لِخَيْرِكَ. هُوَذَا يَهْوَهْ الله السَّمَاوَاتُ وَسَمَاءُ السَّمَاوَاتِ وَالأَرْضُ وَكُلُّ مَا فِيهَا. وَلكِنَّ يَهْوَهْ الله التَصَقَ بِآبَائِكَ لِيُحِبَّهُمْ فَاخْتَارَ مِنْ بَعْدِهِمْ نَسْلهُمُ الذِي هُوَ أَنْتُمْ فَوْقَ جَمِيعِ الشُّعُوبِ كَمَا فِي هَذَا اليَوْمِ. فَاخْتِنُوا غُرْلةَ قُلُوبِكُمْ وَلا تُصَلِّبُوا رِقَابَكُمْ بَعْدُ. لأَنَّ يَهْوَهْ الله هُوَ إِلهُ الآلِهَةِ وَرَبُّ الأَرْبَابِ الإِلهُ العَظِيمُ الجَبَّارُ المَهِيبُ الذِي لا يَأْخُذُ بِالوُجُوهِ وَلا يَقْبَلُ رَشْوَةً الصَّانِعُ حَقَّ اليَتِيمِ وَالأَرْمَلةِ وَالمُحِبُّ الغَرِيبَ لِيُعْطِيَهُ طَعَاماً وَلِبَاساً. فَأَحِبُّوا الغَرِيبَ لأَنَّكُمْ كُنْتُمْ غُرَبَاءَ فِي أَرْضِ مِصْرَ. يَهْوَهْ إِلهَكَ تَتَّقِي. إِيَّاهُ تَعْبُدُ وَبِهِ تَلتَصِقُ وَبِاسْمِهِ تَحْلِفُ. هُوَ فَخْرُكَ وَهُوَ إِلهُكَ الذِي صَنَعَ مَعَكَ تِلكَ العَظَائِمَ وَالمَخَاوِفَ التِي أَبْصَرَتْهَا عَيْنَاكَ. سَبْعِينَ نَفْساً نَزَل آبَاؤُكَ إِلى مِصْرَ وَالآنَ قَدْ جَعَلكَ يَهْوَهْ الله كَنُجُومِ السَّمَاءِ فِي الكَثْرَةِ.
«إِسْمَعْ يَا إِسْرَائِيلُ: يَهْوَهْ الله يَهْوَهْ وَاحِدٌ. فَتُحِبُّ يَهْوَهْ الله مِنْ كُلِّ قَلبِكَ وَمِنْ كُلِّ نَفْسِكَ وَمِنْ كُلِّ قُوَّتِكَ. وَلتَكُنْ هَذِهِ الكَلِمَاتُ التِي أَنَا أُوصِيكَ بِهَا اليَوْمَ عَلى قَلبِكَ وَقُصَّهَا عَلى أَوْلادِكَ وَتَكَلمْ بِهَا حِينَ تَجْلِسُ فِي بَيْتِكَ وَحِينَ تَمْشِي فِي الطَّرِيقِ وَحِينَ تَنَامُ وَحِينَ تَقُومُ وَارْبُطْهَا عَلامَةً عَلى يَدِكَ وَلتَكُنْ عَصَائِبَ بَيْنَ عَيْنَيْكَ وَاكْتُبْهَا عَلى قَوَائِمِ أَبْوَابِ بَيْتِكَ وَعَلى أَبْوَابِكَ. وَمَتَى أَتَى بِكَ يَهْوَهْ الله إِلى الأَرْضِ التِي حَلفَ لآِبَائِكَ إِبْرَاهِيمَ وَإِسْحَاقَ وَيَعْقُوبَ أَنْ يُعْطِيَكَ إِلى مُدُنٍ عَظِيمَةٍ جَيِّدَةٍ لمْ تَبْنِهَا وَبُيُوتٍ مَمْلُوءَةٍ كُل خَيْرٍ لمْ تَمْلأْهَا وَآبَارٍ مَحْفُورَةٍ لمْ تَحْفُرْهَا وَكُرُومٍ وَزَيْتُونٍ لمْ تَغْرِسْهَا وَأَكَلتَ وَشَبِعْتَ فَاحْتَرِزْ لِئَلا تَنْسَى يَهْوَهْ الذِي أَخْرَجَكَ مِنْ أَرْضِ مِصْرَ مِنْ بَيْتِ العُبُودِيَّةِ. يَهْوَهْ الله تَتَّقِي وَإِيَّاهُ تَعْبُدُ وَبِاسْمِهِ تَحْلِفُ. لا تَسِيرُوا وَرَاءَ آلِهَةٍ أُخْرَى مِنْ آلِهَةِ الأُمَمِ التِي حَوْلكُمْ لأَنَّ يَهْوَهْ الله إِلهٌ غَيُورٌ فِي وَسَطِكُمْ لِئَلا يَحْمَى غَضَبُ يَهْوَهْ إِلهِكُمْ عَليْكُمْ فَيُبِيدَكُمْ عَنْ وَجْهِ الأَرْضِ. لا تُجَرِّبُوا يَهْوَهْ الله كَمَا جَرَّبْتُمُوهُ فِي مَسَّةَ. احْفَظُوا وَصَايَا يَهْوَهْ الله وَشَهَادَاتِهِ وَفَرَائِضِهِ التِي أَوْصَاكُمْ بِهَا. وَاعْمَلِ الصَّالِحَ وَالحَسَنَ فِي عَيْنَيِ يَهْوَهْ لِيَكُونَ لكَ خَيْرٌ وَتَدْخُل وَتَمْتَلِكَ الأَرْضَ الجَيِّدَةَ التِي حَلفَ يَهْوَهْ لآِبَائِكَ أَنْ يَنْفِيَ جَمِيعَ أَعْدَائِكَ مِنْ أَمَامِكَ. كَمَا تَكَلمَ الرَّبُّ. إِذَا سَأَلكَ ابْنُكَ غَداً: مَا هِيَ الشَّهَادَاتُ وَالفَرَائِضُ وَالأَحْكَامُ التِي أَوْصَاكُمْ بِهَا يَهْوَهْ الله؟ تَقُولُ لاِبْنِكَ: كُنَّا عَبِيداً لِفِرْعَوْنَ فِي مِصْرَ فَأَخْرَجَنَا الرَّبُّ مِنْ مِصْرَ بِيَدٍ شَدِيدَةٍ وَصَنَعَ يَهْوَهْ آيَاتٍ وَعَجَائِبَ عَظِيمَةً وَرَدِيئَةً بِمِصْرَ بِفِرْعَوْنَ وَجَمِيعِ بَيْتِهِ أَمَامَ أَعْيُنِنَا وَأَخْرَجَنَا مِنْ هُنَاكَ لِيَأْتِيَ بِنَا وَيُعْطِيَنَا الأَرْضَ التِي حَلفَ لآِبَائِنَا. فَأَمَرَنَا يَهْوَهْ أَنْ نَعْمَل جَمِيعَ هَذِهِ الفَرَائِضَ وَنَتَّقِيَ الرَّبَّ إِلهَنَا لِيَكُونَ لنَا خَيْرٌ كُل الأَيَّامِ وَيَسْتَبْقِيَنَا كَمَا فِي هَذَا اليَوْمِ. وَإِنَّهُ يَكُونُ لنَا بِرٌّ إِذَا حَفِظْنَا جَمِيعَ هَذِهِ الوَصَايَا لِنَعْمَلهَا أَمَامَ يَهْوَهْ الله كَمَا أَوْصَانَا.
وَصَارَتْ إِلَيَّ كَلِمَةُ يَهْوَهْ: اذْهَبْ وَنَادِ فِي أُذُنَيْ أُورُشَلِيمَ: هَكَذَا قَالَ يَهْوَهْ: قَدْ ذَكَرْتُ لَكِ غَيْرَةَ صِبَاكِ مَحَبَّةَ خِطْبَتِكِ ذِهَابَكِ وَرَائِي فِي الْبَرِّيَّةِ فِي أَرْضٍ غَيْرِ مَزْرُوعَةٍ. إِسْرَائِيلُ قُدْسٌ يَهْوَهْ أَوَائِلُ غَلَّتِهِ. كُلُّ آكِلِيهِ يَأْثَمُونَ. شَرٌّ يَأْتِي عَلَيْهِمْ يَقُولُ يَهْوَهْ. اِسْمَعُوا كَلِمَةَ يَهْوَهْ يَا بَيْتَ يَعْقُوبَ وَكُلَّ عَشَائِرِ بَيْتِ إِسْرَائِيلَ. هَكَذَا قَالَ يَهْوَهْ: مَاذَا وَجَدَ فِيَّ آبَاؤُكُمْ مِنْ جَوْرٍ حَتَّى ابْتَعَدُوا عَنِّي وَسَارُوا وَرَاءَ الْبَاطِلِ وَصَارُوا بَاطِلاً؟ وَلَمْ يَقُولُوا: أَيْنَ هُوَ يَهْوَهْ الَّذِي أَصْعَدَنَا مِنْ أَرْضِ مِصْرَ الَّذِي سَارَ بِنَا فِي الْبَرِّيَّةِ فِي أَرْضِ قَفْرٍ وَحُفَرٍ فِي أَرْضِ يُبُوسَةٍ وَظِلِّ الْمَوْتِ فِي أَرْضٍ لَمْ يَعْبُرْهَا رَجُلٌ وَلَمْ يَسْكُنْهَا إِنْسَانٌ؟ وَأَتَيْتُ بِكُمْ إِلَى أَرْضِ بَسَاتِينَ لِتَأْكُلُوا ثَمَرَهَا وَخَيْرَهَا. فَأَتَيْتُمْ وَنَجَّسْتُمْ أَرْضِي وَجَعَلْتُمْ مِيرَاثِي رِجْساً. اَلْكَهَنَةُ لَمْ يَقُولُوا: أَيْنَ هُوَ يَهْوَهْ؟ وَأَهْلُ الشَّرِيعَةِ لَمْ يَعْرِفُونِي وَالرُّعَاةُ عَصُوا عَلَيَّ وَالأَنْبِيَاءُ تَنَبَّأُوا بِبَعْلٍ وَذَهَبُوا وَرَاءَ مَا لاَ يَنْفَعُ. لِذَلِكَ أُخَاصِمُكُمْ بَعْدُ يَقُولُ يَهْوَهْ وَبَنِي بَنِيكُمْ أُخَاصِمُ. فَاعْبُرُوا جَزَائِرَ كِتِّيمَ وَانْظُرُوا وَأَرْسِلُوا إِلَى قِيدَارَ وَانْتَبِهُوا جِدّاً وَانْظُرُوا: هَلْ صَارَ مِثْلُ هَذَا؟ أَنَا قُلْتُ إِنَّكُمْ آلِهَةٌ وَبَنُو الْعَلِيِّ كُلُّكُمْ. كُفُّوا وَاعْلَمُوا أَنِّي أَنَا جوزيف إلوهيم. أَتَعَالَى بَيْنَ الأُمَمِ. أَتَعَالَى فِي الأَرْضِ. يَهْوَهْ الْجُنُودِ مَعَنَا. مَلْجَأُنَا اللهُ يَعْقُوبَ. سِلاَهْ. هَلْ بَدَلَتْ أُمّةٌ آلِهَةً وَهِيَ لَيْسَتْ آلِهَةً؟ أَمَّا شَعْبِي فَقَدْ بَدَلَ مَجْدَهُ بِمَا لاَ يَنْفَعُ! اِبْهَتِي أَيَّتُهَا السَّمَاوَاتُ مِنْ هَذَا وَاقْشَعِرِّي وَتَحَيَّرِي جِدّاً يَقُولُ يَهْوَهْ. لأَنَّ شَعْبِي عَمِلَ شَرَّيْنِ: تَرَكُونِي أَنَا يَنْبُوعَ الْمِيَاهِ الْحَيَّةِ لِيَنْقُرُوا لأَنْفُسِهِمْ آبَاراً آبَاراً مُشَقَّقَةً لاَ تَضْبُطُ مَاءً.
قَدْ دَخَلْتُ جَنَّتِي يَا أُخْتِي الْعَرُوسُ. قَطَفْتُ مُرِّي مَعَ طِيبِي. أَكَلْتُ شَهْدِي مَعَ عَسَلِي. شَرِبْتُ خَمْرِي مَعَ لَبَنِي. كُلُوا أَيُّهَا الأَصْحَابُ. اشْرَبُوا وَاسْكَرُوا أَيُّهَا الأَحِبَّاءُ. أَنَا نَائِمَةٌ وَقَلْبِي مُسْتَيْقِظٌ. صَوْتُ حَبِيبِي قَارِعاً: «اِفْتَحِي لِي يَا أُخْتِي يَا حَبِيبَتِي يَا حَمَامَتِي يَا كَامِلَتِي لأَنَّ رَأْسِي امْتَلَأَ مِنَ الطَّلِّ وَقُصَصِي مِنْ نَدَى اللَّيْلِ». قَدْ خَلَعْتُ ثَوْبِي فَكَيْفَ أَلْبِسُهُ؟ قَدْ غَسَلْتُ رِجْلَيَّ فَكَيْفَ أُوَسِّخُهُمَا؟
اِمْرَأَةٌ فَاضِلَةٌ مَنْ يَجِدُهَا؟ لأَنَّ ثَمَنَهَا يَفُوقُ اللَّآلِئَ.
بِهَا يَثِقُ قَلْبُ لها بَعْلٍ فَلاَ يَحْتَاجُ إِلَى غَنِيمَةٍ.
تَصْنَعُ لَهُ خَيْراً لاَ شَرّاً كُلَّ أَيَّامِ حَيَاتِهَا.
تَطْلُبُ صُوفاً وَكَتَّاناً وَتَشْتَغِلُ بِيَدَيْنِ رَاضِيَتَيْنِ.
هِيَ كَسُفُنِ التَّاجِرِ. تَجْلِبُ طَعَامَهَا مِنْ بَعِيدٍ.
وَتَقُومُ إِذِ اللَّيْلُ بَعْدُ وَتُعْطِي أَكْلاً لأَهْلِ بَيْتِهَا وَفَرِيضَةً لِفَتَيَاتِهَا.
تَتَأَمَّلُ حَقْلاً فَتَأْخُذُهُ وَبِثَمَرِ يَدَيْهَا تَغْرِسُ كَرْماً.
تُنَطِّقُ حَقَوَيْهَا بِالْقُوَّةِ وَتُشَدِّدُ ذِرَاعَيْهَا.
تَشْعُرُ أَنَّ تِجَارَتَهَا جَيِّدَةٌ. سِرَاجُهَا لاَ يَنْطَفِئُ فِي اللَّيْلِ.
تَمُدُّ يَدَيْهَا إِلَى الْمِغْزَلِ وَتُمْسِكُ كَفَّاهَا بِالْفَلْكَةِ.
تَبْسُطُ كَفَّيْهَا لِلْفَقِيرِ وَتَمُدُّ يَدَيْهَا إِلَى الْمِسْكِينِ.
لاَ تَخْشَى عَلَى بَيْتِهَا مِنَ الثَّلْجِ لأَنَّ كُلَّ أَهْلِ بَيْتِهَا لاَبِسُونَ حُلَلاً.
تَعْمَلُ لِنَفْسِهَا مُوَشَّيَاتٍ. لِبْسُهَا بُوصٌ وَأُرْجُوانٌ.
زَوْجُهَا مَعْرُوفٌ فِي الأَبْوَابِ حِينَ يَجْلِسُ بَيْنَ مَشَايِخِ الأَرْضِ.
تَصْنَعُ قُمْصَاناً وَتَبِيعُهَا وَتَعْرِضُ مَنَاطِقَ عَلَى الْكَنْعَانِيِّ.
اَلْعِزُّ وَالْبَهَاءُ لِبَاسُهَا وَتَضْحَكُ عَلَى الزَّمَنِ الآتِي.
تَفْتَحُ فَمَهَا بِالْحِكْمَةِ وَفِي لِسَانِهَا سُنَّةُ الْمَعْرُوفِ.
تُرَاقِبُ طُرُقَ أَهْلِ بَيْتِهَا وَلاَ تَأْكُلُ خُبْزَ الْكَسَلِ.
يَقُومُ أَوْلاَدُهَا وَيُطَوِّبُونَهَا. زَوْجُهَا أَيْضاً فَيَمْدَحُهَا.
بَنَاتٌ كَثِيرَاتٌ عَمِلْنَ فَضْلاً أَمَّا أَنْتِ فَفُقْتِ عَلَيْهِنَّ جَمِيعاً.
اَلْحُسْنُ غِشٌّ وَالْجَمَالُ بَاطِلٌ أَمَّا الْمَرْأَةُ الْمُتَّقِيَةُ يَهْوَهْ فَهِيَ تُمْدَحُ.
أَعْطُوهَا مِنْ ثَمَرِ يَدَيْهَا وَلْتَمْدَحْهَا أَعْمَالُهَا فِي الأَبْوَابِ.
تَرْنِيمَةُ الْمَصَاعِدِ إِلَى يَهْوَهْ فِي ضِيقِي صَرَخْتُ فَاسْتَجَابَ لِي. يَا يَهْوَهْ نَجِّ نَفْسِي مِنْ شِفَاهِ الْكَذِبِ مِنْ لِسَانِ غِشٍّ. مَاذَا يُعْطِيكَ وَمَاذَا يَزِيدُ لَكَ لِسَانُ الْغِشِّ؟ سِهَامَ جَبَّارٍ مَسْنُونَةً مَعَ جَمْرِ الرَّتَمِ. وَيْلِي لِغُرْبَتِي فِي مَاشِكَ لِسَكَنِي فِي خِيَامِ قِيدَارَ! طَالَ عَلَى نَفْسِي سَكَنُهَا مَعَ مُبْغِضِ السَّلاَمِ. أَنَا سَلاَمٌ وَحِينَمَا أَتَكَلَّمُ فَهُمْ لِلْحَرْبِ.
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ בן־אדם שׁתים נשׁים בנות אם־אחת היו׃ ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שׁמה מעכו שׁדיהן ושׁם עשׂו דדי בתוליהן׃ ושׁמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושׁמותן שׁמרון אהלה וירושׁלם אהליבה׃ ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשׁור קרובים׃ לבשׁי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשׁים רכבי סוסים׃ ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשׁור כלם ובכל אשׁר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה׃ ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שׁכבו בנעוריה והמה עשׂו דדי בתוליה וישׁפכו תזנותם עליה׃ לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשׁור אשׁר עגבה עליהם׃ המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שׁם לנשׁים ושׁפוטים עשׂו בה׃ ותרא אחותה אהליבה ותשׁחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃ אל־בני אשׁור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשׁי מכלול פרשׁים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃ וארא כי נטמאה דרך אחד לשׁתיהן׃ ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשׁי מחקה על־הקיר צלמי כשׂדיים חקקים בשׁשׁר׃ חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשׁיהם מראה שׁלשׁים כלם דמות בני־בבל כשׂדים ארץ מולדתם׃ ותעגב עליהם למראה עיניה ותשׁלח מלאכים אליהם כשׂדימה׃ ויבאו אליה בני־בבל למשׁכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשׁה מהם׃ ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשׁי מעליה כאשׁר נקעה נפשׁי מעל אחותה׃ ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשׁר זנתה בארץ מצרים׃ ותעגבה על פלגשׁיהם אשׁר בשׂר־חמורים בשׂרם וזרמת סוסים זרמתם׃ ותפקדי את זמת נעוריך בעשׂות ממצרים דדיך למען שׁדי נעוריך׃ לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשׁר־נקעה נפשׁך מהם והבאתים עליך מסביב׃ בני בבל וכל־כשׂדים פקוד ושׁוע וקוע כל־בני אשׁור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שׁלשׁים וקרואים רכבי סוסים כלם׃ ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישׂימו עליך סביב ונתתי לפניהם משׁפט ושׁפטוך במשׁפטיהם׃ ונתתי קנאתי בך ועשׂו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באשׁ׃ והפשׁיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃ והשׁבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשׂאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃ כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשׁר שׂנאת ביד אשׁר־נקעה נפשׁך מהם׃ ועשׂו אותך בשׂנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃ עשׂה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשׁר־נטמאת בגלוליהם׃ בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃ כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשׁתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃ שׁכרון ויגון תמלאי כוס שׁמה ושׁממה כוס אחותך שׁמרון׃ ושׁתית אותה ומצית ואת־חרשׂיה תגרמי ושׁדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ לכן כה אמר אדני יהוה יען שׁכחת אותי ותשׁליכי אותי אחרי גוך וגם־את שׂאי זמתך ואת־תזנותיך׃ ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשׁפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃ כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשׁר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃ עוד זאת עשׂו לי טמאו את־מקדשׁי ביום ההוא ואת־שׁבתותי חללו׃ ובשׁחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשׁי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשׂו בתוך ביתי׃ ואף כי תשׁלחנה לאנשׁים באים ממרחק אשׁר מלאך שׁלוח אליהם והנה־באו לאשׁר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃ וישׁבת על־מטה כבודה ושׁלחן ערוך לפניה וקטרתי ושׁמני שׂמת עליה׃ וקול המון שׁלו בה ואל־אנשׁים מרב אדם מובאים סובאים ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשׁיהן׃ ואמר לבלה נאופים עת יזנה תזנותה והיא׃ ויבוא אליה כבוא אל־אשׁה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשׁת הזמה׃ ואנשׁים צדיקם המה ישׁפטו אותהם משׁפט נאפות ומשׁפט שׁפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃ כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃ ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באשׁ ישׂרפו׃ והשׁבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשׁים ולא תעשׂינה כזמתכנה׃ ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשׂאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃
בשמו של אלהי האדיב הרחמן׃ השבח לאלהי מאהב ומקיים את עולמות האדיב ביותר הרחמן ביותר ריבונו של יום הדין׃ אנחנו סוגדים לך נפשך וסיוע שאנו מחפשים. תראה לנו את הדרך הישרה הדרך של אלה שעליהם בידך העניקו החסד אלו שחלקו לא אינו זעם ושלא ללכת שולל׃
וידבר אלהי אל־משׁה ויאמר אליו אני יהוה׃ וארא אל־אברהם אל־יצחק ואל־יעקב באל שׁדי ושׁמי יהוה לא נודעתי להם׃ וגם הקמתי את־בריתי אתם לתת להם את־ארץ כנען את ארץ מגריהם אשׁר־גרו בה׃
ועתה ישׂראל מה יהוה אלהיך שׁאל מעמך כי אם־ליראה את־יהוה אלהיך ללכת בכל־דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את־יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשׁך׃ לשׁמר את־מצות יהוה ואת־חקתיו אשׁר אנכי מצוך היום לטוב לך׃ הן ליהוה אלהיך השׁמים ושׁמי השׁמים הארץ וכל־אשׁר־בה׃ רק באבתיך חשׁק יהוה לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל־העמים כיום הזה׃ ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשׁו עוד׃ כי יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשׁר לא־ישׂא פנים ולא יקח שׁחד׃ עשׂה משׁפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושׂמלה׃ ואהבתם את־הגר כי־גרים הייתם בארץ מצרים׃ את־יהוה אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשׁמו תשׁבע׃ הוא תהלתך והוא אלהיך אשׁר־עשׂה אתך את־הגדלת ואת־הנוראת האלה אשׁר ראו עיניך׃ בשׁבעים נפשׁ ירדו אבתיך מצרימה ועתה שׂמך יהוה אלהיך ככוכבי השׁמים לרב׃
שׁמע ישׂראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃ ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשׁך ובכל־מאדך׃ והיו הדברים האלה אשׁר אנכי מצוך היום על־לבבך׃ ושׁננתם לבניך ודברת בם בשׁבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשׁכבך ובקומך׃ וקשׁרתם לאות על־ידך והיו לטטפת בין עיניך׃ וכתבתם על־מזזות ביתך ובשׁעריך׃ והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשׁר נשׁבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשׁר לא־בנית׃ ובתים מלאים כל־טוב אשׁר לא־מלאת וברת חצובים אשׁר לא־חצבת כרמים וזיתים אשׁר לא־נטעת ואכלת ושׂבעת׃ השׁמר לך פן־תשׁכח את־יהוה אשׁר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים׃ את־יהוה אלהיך תירא ואתו תעבד ובשׁמו תשׁבע׃ לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשׁר סביבותיכם׃ כי אל קנא יהוה אלהיך בקרבך פן־יחרה אף־יהוה אלהיך בך והשׁמידך מעל פני האדמה׃ לא תנסו את־יהוה אלהיכם כאשׁר נסיתם במסה׃ שׁמור תשׁמרון את־מצות יהוה אלהיכם ועדתיו וחקיו אשׁר צוך׃ ועשׂית הישׁר והטוב בעיני יהוה למען ייטב לך ובאת וירשׁת את־הארץ הטבה אשׁר־נשׁבע יהוה לאבתיך׃ להדף את־כל־איביך מפניך כאשׁר דבר יהוה׃ כי־ישׁאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשׁפטים אשׁר צוה יהוה אלהינו אתכם׃ ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה׃ ויתן יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל־ביתו לעינינו׃ ואותנו הוציא משׁם למען הביא אתנו לתת לנו את־הארץ אשׁר נשׁבע לאבתינו׃ ויצונו יהוה לעשׂות את־כל־החקים האלה ליראה את־יהוה אלהינו לטוב לנו כל־הימים לחיתנו כהיום הזה׃ וצדקה תהיה־לנו כי־נשׁמר לעשׂות את־כל־המצוה הזאת לפני יהוה אלהינו כאשׁר צונו׃
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ הלך וקראת באזני ירושׁלם לאמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה׃ קדשׁ ישׂראל ליהוה ראשׁית תבואתה כל־אכליו יאשׁמו רעה תבא אליהם נאם־יהוה׃ שׁמעו דבר־יהוה בית יעקב וכל־משׁפחות בית ישׂראל׃ כה אמר יהוה מה־מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו׃ ולא אמרו איה יהוה המעלה אתנו מארץ מצרים המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושׁוחה בארץ ציה וצלמות בארץ לא־עבר בה אישׁ ולא־ישׁב אדם שׁם׃ ואביא אתכם אל־ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה ותבאו ותטמאו את־ארצי ונחלתי שׂמתם לתועבה׃ הכהנים לא אמרו איה יהוה ותפשׂי התורה לא ידעוני והרעים פשׁעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא־יועלו הלכו׃ לכן עד אריב אתכם נאם־יהוה ואת־בני בניכם אריב׃ כי עברו איי כתיים וראו וקדר שׁלחו והתבוננו מאד וראו הן היתה כזאת׃ הרפו ודעו כי־אנכי יוסף אלהים ארום בגוים ארום בארץ׃ יהוה צבאות עמנו משׂגב־לנו אלהי יעקב סלה׃ ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים׃ אכן כאדם תמותון וכאחד השׂרים תפלו׃ ועמי המיר כבודו בלוא יועיל׃ שׁמו שׁמים על־זאת ושׂערו חרבו מאד נאם־יהוה׃ כי־שׁתים רעות עשׂה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשׁברים אשׁר לא־יכלו המים׃
באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם־בשׂמי אכלתי יערי עם־דבשׁי שׁתיתי ייני עם־חלבי אכלו רעים שׁתו ושׁכרו דודים׃ אני ישׁנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי־לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שׁראשׁי נמלא־טל קוצותי רסיסי לילה׃ פשׁטתי את־כתנתי איככה אלבשׁנה רחצתי את־רגלי איככה אטנפם׃
אשׁת־חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃
בטח בה לב בעלה ושׁלל לא יחסר׃
גמלתהו טוב ולא־רע כל ימי חייה׃
דרשׁה צמר ופשׁתים ותעשׂ בחפץ כפיה׃
היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃
ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃
זממה שׂדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם׃
חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃
טעמה כי־טוב סחרה לא־יכבה בליל נרה׃
ידיה שׁלחה בכישׁור וכפיה תמכו פלך׃
כפה פרשׂה לעני וידיה שׁלחה לאביון׃
לא־תירא לביתה משׁלג כי כל־ביתה לבשׁ שׁנים׃
מרבדים עשׂתה־לה שׁשׁ וארגמן לבושׁה׃
נודע בשׁערים בעלה בשׁבתו עם־זקני־ארץ׃
סדין עשׂתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃
עז־והדר לבושׁה ותשׂחק ליום אחרון׃
פיה פתחה בחכמה ותורת־חסד על־לשׁונה׃
צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃
קמו בניה ויאשׁרוה בעלה ויהללה׃
רבות בנות עשׂו חיל ואת עלית על־כלנה׃
שׁקר החן והבל היפי אשׁה יראת־יהוה היא תתהלל׃
תנו־לה מפרי ידיה ויהללוה בשׁערים מעשׂיה׃
הוי החקקים חקקי־און ומכתבים עמל כתבו׃ להטות מדין דלים ולגזל משׁפט עניי עמי להיות אלמנות שׁללם ואת־יתומים יבזו׃ ומה־תעשׂו ליום פקדה ולשׁואה ממרחק תבוא על־מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם׃ בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו בכל־זאת לא־שׁב אפו ועוד ידו נטויה׃ הוי אשׁור שׁבט אפי ומטה־הוא בידם זעמי׃ בגוי חנף אשׁלחנו ועל־עם עברתי אצונו לשׁלל שׁלל ולבז בז ולשׂימו מרמס כחמר חוצות׃ והוא לא־כן ידמה ולבבו לא־כן יחשׁב כי להשׁמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט׃ כי יאמר הלא שׂרי יחדו מלכים׃ הלא ככרכמישׁ כלנו אם־לא כארפד חמת אם־לא כדמשׂק שׁמרון׃ כאשׁר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושׁלם ומשׁמרון׃ הלא כאשׁר עשׂיתי לשׁמרון ולאליליה כן אעשׂה לירושׁלם ולעצביה׃ והיה כי־יבצע אדני את־כל־מעשׂהו בהר ציון ובירושׁלם אפקד על־פרי־גדל לבב מלך־אשׁור ועל־תפארת רום עיניו׃ כי אמר בכח ידי עשׂיתי ובחכמתי כי נבנותי ואסיר גבולת עמים ועתידתיהם שׁושׂתי ואוריד כאביר יושׁבים׃ ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל־הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף׃ היתפאר הגרזן על החצב בו אם־יתגדל המשׂור על־מניפו כהניף שׁבט ואת־מרימיו כהרים מטה לא־עץ׃ לכן ישׁלח האדון יהוה צבאות במשׁמניו רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אשׁ׃ והיה אור־ישׂראל לאשׁ וקדושׁו ללהבה ובערה ואכלה שׁיתו ושׁמירו ביום אחד׃ וכבוד יערו וכרמלו מנפשׁ ועד־בשׂר יכלה והיה כמסס נסס׃ ושׁאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם׃ והיה ביום ההוא לא־יוסיף עוד שׁאר ישׂראל ופליטת בית־יעקב להשׁען על־מכהו ונשׁען על־יהוה קדושׁ ישׂראל באמת׃ שׁאר ישׁוב שׁאר יעקב אל־אל גבור׃
משׂא בבל אשׁר חזה ישׁעיהו בן־אמוץ׃ על הר־נשׁפה שׂאו־נס הרימו קול להם הניפו יד ויבאו פתחי נדיבים׃ אני צויתי למקדשׁי גם קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי׃ קול המון בהרים דמות עם־רב קול שׁאון ממלכות גוים נאספים יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה׃ באים מארץ מרחק מקצה השׁמים יהוה וכלי זעמו לחבל כל־הארץ׃ הילילו כי קרוב יום יהוה כשׁד משׁדי יבוא׃ על־כן כל־ידים תרפינה וכל־לבב אנושׁ ימס׃ ונבהלו צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון אישׁ אל־רעהו יתמהו פני להבים פניהם׃ הנה יום־יהוה בא אכזרי ועברה וחרון אף לשׂום הארץ לשׁמה וחטאיה ישׁמיד ממנה׃ כי־כוכבי השׁמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשׁך השׁמשׁ בצאתו וירח לא־יגיה אורו׃ ופקדתי על־תבל רעה ועל־רשׁעים עונם והשׁבתי גאון זדים וגאות עריצים אשׁפיל׃ אוקיר אנושׁ מפז ואדם מכתם אופיר׃ על־כן שׁמים ארגיז ותרעשׁ הארץ ממקומה בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו׃ והיה כצבי מדח וכצאן ואין מקבץ אישׁ אל־עמו יפנו ואישׁ אל־ארצו ינוסו׃ כל־הנמצא ידקר וכל־הנספה יפול בחרב׃ ועלליהם ירטשׁו לעיניהם ישׁסו בתיהם ונשׁיהם תשׁגלנה׃ הנני מעיר עליהם את־מדי אשׁר־כסף לא יחשׁבו וזהב לא יחפצו־בו׃ וקשׁתות נערים תרטשׁנה ופרי־בטן לא ירחמו על־בנים לא־תחוס עינם׃ והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשׂדים כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה׃ לא־תשׁב לנצח ולא תשׁכן עד־דור ודור ולא־יהל שׁם ערבי ורעים לא־ירבצו שׁם׃ ורבצו־שׁם ציים ומלאו בתיהם אחים ושׁכנו שׁם בנות יענה ושׂעירים ירקדו־שׁם׃ וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי ענג וקרוב לבוא עתה וימיה לא ימשׁכו׃
ואמר יהוה לי אני שלחתי את מלאכי שלך לפני שאתה׃ הבן שלך יושב ביד הימין שלי והוא הכין את הנתיב לפני אתה אלהים׃ רוח אדני יהוה עלי משח אתי מלאך של ברית אל־אברהם׃ ואמר יהוה אתנה בריתי ביני ובינך׃ ואמר יהוה אני דגלת לכם שרה והגר לפני שהגעת יחד כאחד כמו הנביא אברהם ניבא לך בעניין׃
ויסע משׁם אברהם ארצה הנגב וישׁב בין־קדשׁ ובין שׁור ויגר בגרר׃ ויאמר אברהם אל־שׂרה אשׁתו אחתי הוא וישׁלח אבימלך מלך גרר ויקח את־שׂרה׃ ויבא אלהים אל־אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על־האשׁה אשׁר־לקחת והוא בעלת בעל׃ ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם־צדיק תהרג׃ הלא הוא אמר־לי אחתי הוא והיא־גם־הוא אמרה אחי הוא בתם־לבבי ובנקין כפי עשׂיתי זאת׃ ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם־לבבך עשׂית זאת ואחשׂך גם־אנכי אותך מחטו־לי על־כן לא־נתתיך לנגע אליה׃ ועתה השׁב אשׁת־האישׁ כי־נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם־אינך משׁיב דע כי־מות תמות אתה וכל־אשׁר־לך׃ וישׁכם אבימלך בבקר ויקרא לכל־עבדיו וידבר את־כל־הדברים האלה באזניהם וייראו האנשׁים מאד׃ ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה־עשׂית לנו ומה־חטאתי לך כי־הבאת עלי ועל־ממלכתי חטאה גדלה מעשׂים אשׁר לא־יעשׂו עשׂית עמדי׃ ויאמר אבימלך אל־אברהם מה ראית כי עשׂית את־הדבר הזה׃ ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין־יראת אלהים במקום הזה והרגוני על־דבר אשׁתי׃ וגם־אמנה אחתי בת־אבי הוא אך לא בת־אמי ותהי־לי לאשׁה׃ ויהי כאשׁר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשׁר תעשׂי עמדי אל כל־המקום אשׁר נבוא שׁמה אמרי־לי אחי הוא׃ ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושׁפחת ויתן לאברהם וישׁב לו את שׂרה אשׁתו׃ ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שׁב׃ ולשׂרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא־לך כסות עינים לכל אשׁר אתך ואת כל ונכחת׃ ויתפלל אברהם אל־האלהים וירפא אלהים את־אבימלך ואת־אשׁתו ואמהתיו וילדו׃ כי־עצר עצר יהוה בעד כל־רחם לבית אבימלך על־דבר שׂרה אשׁת אברהם׃
וקרא יהוה שׁמי יוסף מלך ישׂראל ובעל לכל־צבא השׁמים ויאמר יהוה לי אני־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׃אספרה אל חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך׃ שׁאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי־ארץ׃ תרעם בשׁבט ברזל ככלי יוצר תנפצם׃ ועתה מלכים השׂכילו הוסרו שׁפטי ארץ׃ עבדו את־יהוה ביראה וגילו ברעדה׃ נשׁקו־בר פן־יאנף ותאבדו דרך כי־יבער כמעט אפו אשׁרי כל־חוסי בו׃נאם יהוה לאדני שׁב לימיני עד־אשׁית איביך הדם לרגליך׃ מטה־עזך ישׁלח יהוה מציון רדה בקרב איביך׃ עמך נדבת ביום חילך בהדרי־קדשׁ מרחם משׁחר לך טל ילדתיך׃ נשׁבע יהוה ולא ינחם אתה־כהן לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃ אדני על־ימינך מחץ ביום־אפו מלכים׃ ידין בגוים מלא גויות מחץ ראשׁ על־ארץ רבה׃ מנחל בדרך ישׁתה על־כן ירים ראשׁ׃ אני אדון יוסף ואני אומר יען כי נגשׁ העם הזה בפיו ובשׂפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשׁים מלמדה׃ לכן הנני יוסף להפליא את־העם־הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר׃ הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשׁך מעשׂיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו׃ הפככם אם־כחמר היצר יחשׁב כי־יאמר מעשׂה לעשׂהו לא עשׂני ויצר אמר ליוצרו לא הבין׃ הלוא־עוד מעט מזער ושׁב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשׁב׃ ושׁמעו ביום־ההוא החרשׁים דברי־ספר ומאפל ומחשׁך עיני עורים תראינה׃ ויספו ענוים ביהוה שׂמחה ואביוני אדם בקדושׁ ישׂראל יגילו׃ כי־אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל־שׁקדי און׃ מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשׁער יקשׁון ויטו בתהו צדיק׃ לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשׁר פדה את־אברהם לא־עתה יבושׁ יעקב ולא עתה פניו יחורו׃ כי בראתו ילדיו מעשׂה ידי בקרבו יקדישׁו שׁמי והקדישׁו את־קדושׁ יעקב ואת־אלהי ישׂראל יעריצו׃ וידעו תעי־רוח בינה ורוגנים ילמדו־לקח׃
אתה יהוה נכון לבי אלהים אשׁירה ואזמרה אף־כבודי׃עורה הנבל וכנור אעירה שׁחר׃אודך בעמים יהוה ואזמרך בל־אמים׃כי־גדול מעל־שׁמים חסדך ועד־שׁחקים אמתך׃רומה על־שׁמים אלהים ועל כל־הארץ כבודך׃למען יחלצון ידידיך הושׁיעה ימינך וענני׃אלהים דבר בקדשׁו אעלזה אחלקה שׁכם ועמק סכות אמדד׃לי גלעד לי מנשׁה ואפרים מעוז ראשׁי יהודה מחקקי׃מואב סיר רחצי על־אדום אשׁליך נעלי עלי־פלשׁת אתרועע׃מי יבלני עיר מבצר מי נחני עד־אדום׃הלא־אלהים זנחתנו ולא־תצא אלהים בצבאתינו׃הבה־לנו עזרת מצר ושׁוא תשׁועת אדם׃באלהים נעשׂה־חיל והוא יבוס צרינו׃ ויאמר יהוה אני־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׃ ויאמר אלהים נאם יהוה לאדני שׁב לימיני עד־אשׁית איביך הדם לרגליך׃
חזון עבדיה כה־אמר אדני יהוה לאדום שׁמועה שׁמענו מאת יהוה וציר בגוים שׁלח קומו ונקומה עליה למלחמה׃ הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד׃ זדון לבך השׁיאך שׁכני בחגוי־סלע מרום שׁבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ׃ אם־תגביה כנשׁר ואם־בין כוכבים שׂים קנך משׁם אורידך נאם־יהוה׃ אם־גנבים באו־לך אם־שׁודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם־בצרים באו לך הלוא ישׁאירו עללות׃ איך נחפשׂו עשׂו נבעו מצפניו׃ עד־הגבול שׁלחוך כל אנשׁי בריתך השׁיאוך יכלו לך אנשׁי שׁלמך לחמך ישׂימו מזור תחתיך אין תבונה בו׃ הלוא ביום ההוא נאם יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשׂו׃ וחתו גבוריך תימן למען יכרת־אישׁ מהר עשׂו מקטל׃ מחמס אחיך יעקב תכסך בושׁה ונכרת לעולם׃ ביום עמדך מנגד ביום שׁבות זרים חילו ונכרים באו שׁערו ועל־ירושׁלם ידו גורל גם־אתה כאחד מהם׃ ואל־תרא ביום־אחיך ביום נכרו ואל־תשׂמח לבני־יהודה ביום אבדם ואל־תגדל פיך ביום צרה׃ אל־תבוא בשׁער־עמי ביום אידם אל־תרא גם־אתה ברעתו ביום אידו ואל־תשׁלחנה בחילו ביום אידו׃ ואל־תעמד על־הפרק להכרית את־פליטיו ואל־תסגר שׂרידיו ביום צרה׃ כי־קרוב יום־יהוה על־כל־הגוים כאשׁר עשׂית יעשׂה לך גמלך ישׁוב בראשׁך׃ כי כאשׁר שׁתיתם על־הר קדשׁי ישׁתו כל־הגוים תמיד ושׁתו ולעו והיו כלוא היו׃ ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדשׁ וירשׁו בית יעקב את מורשׁיהם׃ והיה בית־יעקב אשׁ ובית יוסף להבה ובית עשׂו לקשׁ ודלקו בהם ואכלום ולא־יהיה שׂריד לבית עשׂו כי יהוה דבר׃ וירשׁו הנגב את־הר עשׂו והשׁפלה את־פלשׁתים וירשׁו את־שׂדה אפרים ואת שׂדה שׁמרון ובנימן את־הגלעד׃ וגלת החל־הזה לבני ישׂראל אשׁר־כנענים עד־צרפת וגלת ירושׁלם אשׁר בספרד ירשׁו את ערי הנגב׃ ועלו מושׁעים בהר ציון לשׁפט את־הר עשׂו והיתה ליהוה המלוכה׃
וידבר יהוה אל־משׁה לאמר׃ ואל־בני ישׂראל תאמר אישׁ אישׁ מבני ישׂראל ומן־הגר הגר בישׂראל אשׁר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן׃ ואני אתן את־פני באישׁ ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את־מקדשׁי ולחלל את־שׁם קדשׁי׃ ואם העלם יעלימו עם הארץ את־עיניהם מן־האישׁ ההוא בתתו מזרעו למלך לבלתי המית אתו׃ ושׂמתי אני את־פני באישׁ ההוא ובמשׁפחתו והכרתי אתו ואת כל־הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם׃ והנפשׁ אשׁר תפנה אל־האבת ואל־הידענים לזנת אחריהם ונתתי את־פני בנפשׁ ההוא והכרתי אתו מקרב עמו׃ והתקדשׁתם והייתם קדשׁים כי אני יהוה אלהיכם׃ ושׁמרתם את־חקתי ועשׂיתם אתם אני יהוה מקדשׁכם׃ כי־אישׁ אישׁ אשׁר יקלל את־אביו ואת־אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו׃ ואישׁ אשׁר ינאף את־אשׁת אישׁ אשׁר ינאף את־אשׁת רעהו מות־יומת הנאף והנאפת׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־אשׁת אביו ערות אביו גלה מות־יומתו שׁניהם דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־כלתו מות יומתו שׁניהם תבל עשׂו דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־זכר משׁכבי אשׁה תועבה עשׂו שׁניהם מות יומתו דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר יקח את־אשׁה ואת־אמה זמה הוא באשׁ ישׂרפו אתו ואתהן ולא־תהיה זמה בתוככם׃ ואישׁ אשׁר יתן שׁכבתו בבהמה מות יומת ואת־הבהמה תהרגו׃ ואשׁה אשׁר תקרב אל־כל־בהמה לרבעה אתה והרגת את־האשׁה ואת־הבהמה מות יומתו דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר־יקח את־אחתו בת־אביו או בת־אמו וראה את־ערותה והיא־תראה את־ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישׂא׃ ואישׁ אשׁר־ישׁכב את־אשׁה דוה וגלה את־ערותה את־מקרה הערה והוא גלתה את־מקור דמיה ונכרתו שׁניהם מקרב עמם׃ וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את־שׁארו הערה עונם ישׂאו׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־דדתו ערות דדו גלה חטאם ישׂאו ערירים ימתו׃ ואישׁ אשׁר יקח את־אשׁת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו׃ ושׁמרתם את־כל־חקתי ואת־כל־משׁפטי ועשׂיתם אתם ולא־תקיא אתכם הארץ אשׁר אני מביא אתכם שׁמה לשׁבת בה׃ ולא תלכו בחקת הגוי אשׁר־אני משׁלח מפניכם כי את־כל־אלה עשׂו ואקץ בם׃ ואמר לכם אתם תירשׁו את־אדמתם ואני אתננה לכם לרשׁת אתה ארץ זבת חלב ודבשׁ אני יהוה אלהיכם אשׁר־הבדלתי אתכם מן־העמים׃ והבדלתם בין־הבהמה הטהרה לטמאה ובין־העוף הטמא לטהר ולא־תשׁקצו את־נפשׁתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשׁר תרמשׂ האדמה אשׁר־הבדלתי לכם לטמא׃ והייתם לי קדשׁים כי קדושׁ אני יהוה ואבדל אתכם מן־העמים להיות לי׃ ואישׁ או־אשׁה כי־יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם דמיהם בם׃ ויאמר יהוה אל־משׁה אמר אל־הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפשׁ לא־יטמא בעמיו׃ כי אם־לשׁארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו׃ ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשׁר לא־היתה לאישׁ לה יטמא׃ לא יטמא בעל בעמיו להחלו׃ לא־יקרחה קרחה בראשׁם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשׂרם לא ישׂרטו שׂרטת׃ קדשׁים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שׁם אלהיהם כי את־אשׁי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדשׁ׃ אשׁה זנה וחללה לא יקחו ואשׁה גרושׁה מאישׁה לא יקחו כי־קדשׁ הוא לאלהיו׃ וקדשׁתו כי־את־לחם אלהיך הוא מקריב קדשׁ יהיה־לך כי קדושׁ אני יהוה מקדשׁכם׃ ובת אישׁ כהן כי תחל לזנות את־אביה היא מחללת באשׁ תשׂרף׃ והכהן הגדול מאחיו אשׁר־יוצק על־ראשׁו שׁמן המשׁחה ומלא את־ידו ללבשׁ את־הבגדים את־ראשׁו לא יפרע ובגדיו לא יפרם׃ ועל כל־נפשׁת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא׃ ומן־המקדשׁ לא יצא ולא יחלל את מקדשׁ אלהיו כי נזר שׁמן משׁחת אלהיו עליו אני יהוה׃ והוא אשׁה בבתוליה יקח׃ אלמנה וגרושׁה וחללה זנה את־אלה לא יקח כי אם־בתולה מעמיו יקח אשׁה׃ ולא־יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשׁו׃ וידבר יהוה אל־משׁה לאמר׃ דבר אל־אהרן לאמר אישׁ מזרעך לדרתם אשׁר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו׃ כי כל־אישׁ אשׁר־בו מום לא יקרב אישׁ עור או פסח או חרם או שׂרוע׃ או אישׁ אשׁר־יהיה בו שׁבר רגל או שׁבר יד׃ או־גבן או־דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשׁך׃ כל־אישׁ אשׁר־בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגשׁ להקריב את־אשׁי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגשׁ להקריב׃ לחם אלהיו מקדשׁי הקדשׁים ומן־הקדשׁים יאכל׃ אך אל־הפרכת לא יבא ואל־המזבח לא יגשׁ כי־מום בו ולא יחלל את־מקדשׁי כי אני יהוה מקדשׁם׃ וידבר משׁה אל־אהרן ואל־בניו ואל־כל־בני ישׂראל׃
سرود درجات نزد یهوه ند در تنگی خود فریاد کردم و مرا اجابت فرمود. ای خداوند یهوه مرا خلاصی ده از لب دروغ و از زبان حیلهگر. چه چیز به تو داده شود و چه چیز بر تو افزوده گردد، ای زبان حیلهگر؟ تیرهای تیز جبّاران با اخگرهای طاق! وای بر من که در ماشک مأوا گزیدهام و در خیمههای قیدار ساکن شدهام. چه طویل شد سکونت جان من با کسی که سلامتی را دشمن میدارد! من از اهل سلامتی هستم، لیکن چونسخن میگویم، ایشان آماده جنگ میباشند.
بِسْمِ اللَّهِ الرَّحْمَـٰنِ الرَّحِيمِ الْحَمْدُ لِلَّهِ رَبِّ الْعَالَمِينَ الرَّحْمَـٰنِ الرَّحِيمِ مَالِكِ يَوْمِ الدِّينِ إِيَّاكَ نَعْبُدُ وَإِيَّاكَ نَسْتَعِينُ اهْدِنَا الصِّرَاطَ الْمُسْتَقِيمَ صِرَاطَ الَّذِينَ أَنْعَمْتَ عَلَيْهِمْ غَيْرِ الْمَغْضُوبِ عَلَيْهِمْ وَلَا الضَّالِّينَ
ثُمَّ قَالَ الله لِمُوسَى: «انَا يَهْوَهْ. وَانَا ظَهَرْتُ لابْرَاهِيمَ وَاسْحَاقَ وَيَعْقُوبَ بِانِّي الْالَهُ الْقَادِرُ عَلَى كُلِّ شَيْءٍ. وَامَّا بِاسْمِي يَهْوَهْ فَلَمْ اعْرَفْ عِنْدَهُمْ. وَايْضا اقَمْتُ مَعَهُمْ عَهْدِي: انْ اعْطِيَهُمْ ارْضَ كَنْعَانَ ارْضَ غُرْبَتِهِمِ الَّتِي تَغَرَّبُوا فِيهَ»
فَالآنَ يَا إِسْرَائِيلُ مَاذَا يَطْلُبُ مِنْكَ يَهْوَهْ الله إِلا أَنْ تَتَّقِيَ يَهْوَهْ إِلهَكَ لِتَسْلُكَ فِي كُلِّ طُرُقِهِ وَتُحِبَّهُ وَتَعْبُدَ يَهْوَهْ الله مِنْ كُلِّ قَلبِكَ وَمِنْ كُلِّ نَفْسِكَ وَتَحْفَظَ وَصَايَا يَهْوَهْ وَفَرَائِضَهُ التِي أَنَا أُوصِيكَ بِهَا اليَوْمَ لِخَيْرِكَ. هُوَذَا يَهْوَهْ الله السَّمَاوَاتُ وَسَمَاءُ السَّمَاوَاتِ وَالأَرْضُ وَكُلُّ مَا فِيهَا. وَلكِنَّ يَهْوَهْ الله التَصَقَ بِآبَائِكَ لِيُحِبَّهُمْ فَاخْتَارَ مِنْ بَعْدِهِمْ نَسْلهُمُ الذِي هُوَ أَنْتُمْ فَوْقَ جَمِيعِ الشُّعُوبِ كَمَا فِي هَذَا اليَوْمِ. فَاخْتِنُوا غُرْلةَ قُلُوبِكُمْ وَلا تُصَلِّبُوا رِقَابَكُمْ بَعْدُ. لأَنَّ يَهْوَهْ الله هُوَ إِلهُ الآلِهَةِ وَرَبُّ الأَرْبَابِ الإِلهُ العَظِيمُ الجَبَّارُ المَهِيبُ الذِي لا يَأْخُذُ بِالوُجُوهِ وَلا يَقْبَلُ رَشْوَةً الصَّانِعُ حَقَّ اليَتِيمِ وَالأَرْمَلةِ وَالمُحِبُّ الغَرِيبَ لِيُعْطِيَهُ طَعَاماً وَلِبَاساً. فَأَحِبُّوا الغَرِيبَ لأَنَّكُمْ كُنْتُمْ غُرَبَاءَ فِي أَرْضِ مِصْرَ. يَهْوَهْ إِلهَكَ تَتَّقِي. إِيَّاهُ تَعْبُدُ وَبِهِ تَلتَصِقُ وَبِاسْمِهِ تَحْلِفُ. هُوَ فَخْرُكَ وَهُوَ إِلهُكَ الذِي صَنَعَ مَعَكَ تِلكَ العَظَائِمَ وَالمَخَاوِفَ التِي أَبْصَرَتْهَا عَيْنَاكَ. سَبْعِينَ نَفْساً نَزَل آبَاؤُكَ إِلى مِصْرَ وَالآنَ قَدْ جَعَلكَ يَهْوَهْ الله كَنُجُومِ السَّمَاءِ فِي الكَثْرَةِ.
«إِسْمَعْ يَا إِسْرَائِيلُ: يَهْوَهْ الله يَهْوَهْ وَاحِدٌ. فَتُحِبُّ يَهْوَهْ الله مِنْ كُلِّ قَلبِكَ وَمِنْ كُلِّ نَفْسِكَ وَمِنْ كُلِّ قُوَّتِكَ. وَلتَكُنْ هَذِهِ الكَلِمَاتُ التِي أَنَا أُوصِيكَ بِهَا اليَوْمَ عَلى قَلبِكَ وَقُصَّهَا عَلى أَوْلادِكَ وَتَكَلمْ بِهَا حِينَ تَجْلِسُ فِي بَيْتِكَ وَحِينَ تَمْشِي فِي الطَّرِيقِ وَحِينَ تَنَامُ وَحِينَ تَقُومُ وَارْبُطْهَا عَلامَةً عَلى يَدِكَ وَلتَكُنْ عَصَائِبَ بَيْنَ عَيْنَيْكَ وَاكْتُبْهَا عَلى قَوَائِمِ أَبْوَابِ بَيْتِكَ وَعَلى أَبْوَابِكَ. وَمَتَى أَتَى بِكَ يَهْوَهْ الله إِلى الأَرْضِ التِي حَلفَ لآِبَائِكَ إِبْرَاهِيمَ وَإِسْحَاقَ وَيَعْقُوبَ أَنْ يُعْطِيَكَ إِلى مُدُنٍ عَظِيمَةٍ جَيِّدَةٍ لمْ تَبْنِهَا وَبُيُوتٍ مَمْلُوءَةٍ كُل خَيْرٍ لمْ تَمْلأْهَا وَآبَارٍ مَحْفُورَةٍ لمْ تَحْفُرْهَا وَكُرُومٍ وَزَيْتُونٍ لمْ تَغْرِسْهَا وَأَكَلتَ وَشَبِعْتَ فَاحْتَرِزْ لِئَلا تَنْسَى يَهْوَهْ الذِي أَخْرَجَكَ مِنْ أَرْضِ مِصْرَ مِنْ بَيْتِ العُبُودِيَّةِ. يَهْوَهْ الله تَتَّقِي وَإِيَّاهُ تَعْبُدُ وَبِاسْمِهِ تَحْلِفُ. لا تَسِيرُوا وَرَاءَ آلِهَةٍ أُخْرَى مِنْ آلِهَةِ الأُمَمِ التِي حَوْلكُمْ لأَنَّ يَهْوَهْ الله إِلهٌ غَيُورٌ فِي وَسَطِكُمْ لِئَلا يَحْمَى غَضَبُ يَهْوَهْ إِلهِكُمْ عَليْكُمْ فَيُبِيدَكُمْ عَنْ وَجْهِ الأَرْضِ. لا تُجَرِّبُوا يَهْوَهْ الله كَمَا جَرَّبْتُمُوهُ فِي مَسَّةَ. احْفَظُوا وَصَايَا يَهْوَهْ الله وَشَهَادَاتِهِ وَفَرَائِضِهِ التِي أَوْصَاكُمْ بِهَا. وَاعْمَلِ الصَّالِحَ وَالحَسَنَ فِي عَيْنَيِ يَهْوَهْ لِيَكُونَ لكَ خَيْرٌ وَتَدْخُل وَتَمْتَلِكَ الأَرْضَ الجَيِّدَةَ التِي حَلفَ يَهْوَهْ لآِبَائِكَ أَنْ يَنْفِيَ جَمِيعَ أَعْدَائِكَ مِنْ أَمَامِكَ. كَمَا تَكَلمَ الرَّبُّ. إِذَا سَأَلكَ ابْنُكَ غَداً: مَا هِيَ الشَّهَادَاتُ وَالفَرَائِضُ وَالأَحْكَامُ التِي أَوْصَاكُمْ بِهَا يَهْوَهْ الله؟ تَقُولُ لاِبْنِكَ: كُنَّا عَبِيداً لِفِرْعَوْنَ فِي مِصْرَ فَأَخْرَجَنَا الرَّبُّ مِنْ مِصْرَ بِيَدٍ شَدِيدَةٍ وَصَنَعَ يَهْوَهْ آيَاتٍ وَعَجَائِبَ عَظِيمَةً وَرَدِيئَةً بِمِصْرَ بِفِرْعَوْنَ وَجَمِيعِ بَيْتِهِ أَمَامَ أَعْيُنِنَا وَأَخْرَجَنَا مِنْ هُنَاكَ لِيَأْتِيَ بِنَا وَيُعْطِيَنَا الأَرْضَ التِي حَلفَ لآِبَائِنَا. فَأَمَرَنَا يَهْوَهْ أَنْ نَعْمَل جَمِيعَ هَذِهِ الفَرَائِضَ وَنَتَّقِيَ الرَّبَّ إِلهَنَا لِيَكُونَ لنَا خَيْرٌ كُل الأَيَّامِ وَيَسْتَبْقِيَنَا كَمَا فِي هَذَا اليَوْمِ. وَإِنَّهُ يَكُونُ لنَا بِرٌّ إِذَا حَفِظْنَا جَمِيعَ هَذِهِ الوَصَايَا لِنَعْمَلهَا أَمَامَ يَهْوَهْ الله كَمَا أَوْصَانَا.
وَصَارَتْ إِلَيَّ كَلِمَةُ يَهْوَهْ: اذْهَبْ وَنَادِ فِي أُذُنَيْ أُورُشَلِيمَ: هَكَذَا قَالَ يَهْوَهْ: قَدْ ذَكَرْتُ لَكِ غَيْرَةَ صِبَاكِ مَحَبَّةَ خِطْبَتِكِ ذِهَابَكِ وَرَائِي فِي الْبَرِّيَّةِ فِي أَرْضٍ غَيْرِ مَزْرُوعَةٍ. إِسْرَائِيلُ قُدْسٌ يَهْوَهْ أَوَائِلُ غَلَّتِهِ. كُلُّ آكِلِيهِ يَأْثَمُونَ. شَرٌّ يَأْتِي عَلَيْهِمْ يَقُولُ يَهْوَهْ. اِسْمَعُوا كَلِمَةَ يَهْوَهْ يَا بَيْتَ يَعْقُوبَ وَكُلَّ عَشَائِرِ بَيْتِ إِسْرَائِيلَ. هَكَذَا قَالَ يَهْوَهْ: مَاذَا وَجَدَ فِيَّ آبَاؤُكُمْ مِنْ جَوْرٍ حَتَّى ابْتَعَدُوا عَنِّي وَسَارُوا وَرَاءَ الْبَاطِلِ وَصَارُوا بَاطِلاً؟ وَلَمْ يَقُولُوا: أَيْنَ هُوَ يَهْوَهْ الَّذِي أَصْعَدَنَا مِنْ أَرْضِ مِصْرَ الَّذِي سَارَ بِنَا فِي الْبَرِّيَّةِ فِي أَرْضِ قَفْرٍ وَحُفَرٍ فِي أَرْضِ يُبُوسَةٍ وَظِلِّ الْمَوْتِ فِي أَرْضٍ لَمْ يَعْبُرْهَا رَجُلٌ وَلَمْ يَسْكُنْهَا إِنْسَانٌ؟ وَأَتَيْتُ بِكُمْ إِلَى أَرْضِ بَسَاتِينَ لِتَأْكُلُوا ثَمَرَهَا وَخَيْرَهَا. فَأَتَيْتُمْ وَنَجَّسْتُمْ أَرْضِي وَجَعَلْتُمْ مِيرَاثِي رِجْساً. اَلْكَهَنَةُ لَمْ يَقُولُوا: أَيْنَ هُوَ يَهْوَهْ؟ وَأَهْلُ الشَّرِيعَةِ لَمْ يَعْرِفُونِي وَالرُّعَاةُ عَصُوا عَلَيَّ وَالأَنْبِيَاءُ تَنَبَّأُوا بِبَعْلٍ وَذَهَبُوا وَرَاءَ مَا لاَ يَنْفَعُ. لِذَلِكَ أُخَاصِمُكُمْ بَعْدُ يَقُولُ يَهْوَهْ وَبَنِي بَنِيكُمْ أُخَاصِمُ. فَاعْبُرُوا جَزَائِرَ كِتِّيمَ وَانْظُرُوا وَأَرْسِلُوا إِلَى قِيدَارَ وَانْتَبِهُوا جِدّاً وَانْظُرُوا: هَلْ صَارَ مِثْلُ هَذَا؟ أَنَا قُلْتُ إِنَّكُمْ آلِهَةٌ وَبَنُو الْعَلِيِّ كُلُّكُمْ. كُفُّوا وَاعْلَمُوا أَنِّي أَنَا جوزيف إلوهيم. أَتَعَالَى بَيْنَ الأُمَمِ. أَتَعَالَى فِي الأَرْضِ. يَهْوَهْ الْجُنُودِ مَعَنَا. مَلْجَأُنَا اللهُ يَعْقُوبَ. سِلاَهْ. هَلْ بَدَلَتْ أُمّةٌ آلِهَةً وَهِيَ لَيْسَتْ آلِهَةً؟ أَمَّا شَعْبِي فَقَدْ بَدَلَ مَجْدَهُ بِمَا لاَ يَنْفَعُ! اِبْهَتِي أَيَّتُهَا السَّمَاوَاتُ مِنْ هَذَا وَاقْشَعِرِّي وَتَحَيَّرِي جِدّاً يَقُولُ يَهْوَهْ. لأَنَّ شَعْبِي عَمِلَ شَرَّيْنِ: تَرَكُونِي أَنَا يَنْبُوعَ الْمِيَاهِ الْحَيَّةِ لِيَنْقُرُوا لأَنْفُسِهِمْ آبَاراً آبَاراً مُشَقَّقَةً لاَ تَضْبُطُ مَاءً.
قَدْ دَخَلْتُ جَنَّتِي يَا أُخْتِي الْعَرُوسُ. قَطَفْتُ مُرِّي مَعَ طِيبِي. أَكَلْتُ شَهْدِي مَعَ عَسَلِي. شَرِبْتُ خَمْرِي مَعَ لَبَنِي. كُلُوا أَيُّهَا الأَصْحَابُ. اشْرَبُوا وَاسْكَرُوا أَيُّهَا الأَحِبَّاءُ. أَنَا نَائِمَةٌ وَقَلْبِي مُسْتَيْقِظٌ. صَوْتُ حَبِيبِي قَارِعاً: «اِفْتَحِي لِي يَا أُخْتِي يَا حَبِيبَتِي يَا حَمَامَتِي يَا كَامِلَتِي لأَنَّ رَأْسِي امْتَلَأَ مِنَ الطَّلِّ وَقُصَصِي مِنْ نَدَى اللَّيْلِ». قَدْ خَلَعْتُ ثَوْبِي فَكَيْفَ أَلْبِسُهُ؟ قَدْ غَسَلْتُ رِجْلَيَّ فَكَيْفَ أُوَسِّخُهُمَا؟
اِمْرَأَةٌ فَاضِلَةٌ مَنْ يَجِدُهَا؟ لأَنَّ ثَمَنَهَا يَفُوقُ اللَّآلِئَ.
بِهَا يَثِقُ قَلْبُ لها بَعْلٍ فَلاَ يَحْتَاجُ إِلَى غَنِيمَةٍ.
تَصْنَعُ لَهُ خَيْراً لاَ شَرّاً كُلَّ أَيَّامِ حَيَاتِهَا.
تَطْلُبُ صُوفاً وَكَتَّاناً وَتَشْتَغِلُ بِيَدَيْنِ رَاضِيَتَيْنِ.
هِيَ كَسُفُنِ التَّاجِرِ. تَجْلِبُ طَعَامَهَا مِنْ بَعِيدٍ.
وَتَقُومُ إِذِ اللَّيْلُ بَعْدُ وَتُعْطِي أَكْلاً لأَهْلِ بَيْتِهَا وَفَرِيضَةً لِفَتَيَاتِهَا.
تَتَأَمَّلُ حَقْلاً فَتَأْخُذُهُ وَبِثَمَرِ يَدَيْهَا تَغْرِسُ كَرْماً.
تُنَطِّقُ حَقَوَيْهَا بِالْقُوَّةِ وَتُشَدِّدُ ذِرَاعَيْهَا.
تَشْعُرُ أَنَّ تِجَارَتَهَا جَيِّدَةٌ. سِرَاجُهَا لاَ يَنْطَفِئُ فِي اللَّيْلِ.
تَمُدُّ يَدَيْهَا إِلَى الْمِغْزَلِ وَتُمْسِكُ كَفَّاهَا بِالْفَلْكَةِ.
تَبْسُطُ كَفَّيْهَا لِلْفَقِيرِ وَتَمُدُّ يَدَيْهَا إِلَى الْمِسْكِينِ.
لاَ تَخْشَى عَلَى بَيْتِهَا مِنَ الثَّلْجِ لأَنَّ كُلَّ أَهْلِ بَيْتِهَا لاَبِسُونَ حُلَلاً.
تَعْمَلُ لِنَفْسِهَا مُوَشَّيَاتٍ. لِبْسُهَا بُوصٌ وَأُرْجُوانٌ.
زَوْجُهَا مَعْرُوفٌ فِي الأَبْوَابِ حِينَ يَجْلِسُ بَيْنَ مَشَايِخِ الأَرْضِ.
تَصْنَعُ قُمْصَاناً وَتَبِيعُهَا وَتَعْرِضُ مَنَاطِقَ عَلَى الْكَنْعَانِيِّ.
اَلْعِزُّ وَالْبَهَاءُ لِبَاسُهَا وَتَضْحَكُ عَلَى الزَّمَنِ الآتِي.
تَفْتَحُ فَمَهَا بِالْحِكْمَةِ وَفِي لِسَانِهَا سُنَّةُ الْمَعْرُوفِ.
تُرَاقِبُ طُرُقَ أَهْلِ بَيْتِهَا وَلاَ تَأْكُلُ خُبْزَ الْكَسَلِ.
يَقُومُ أَوْلاَدُهَا وَيُطَوِّبُونَهَا. زَوْجُهَا أَيْضاً فَيَمْدَحُهَا.
بَنَاتٌ كَثِيرَاتٌ عَمِلْنَ فَضْلاً أَمَّا أَنْتِ فَفُقْتِ عَلَيْهِنَّ جَمِيعاً.
اَلْحُسْنُ غِشٌّ وَالْجَمَالُ بَاطِلٌ أَمَّا الْمَرْأَةُ الْمُتَّقِيَةُ يَهْوَهْ فَهِيَ تُمْدَحُ.
أَعْطُوهَا مِنْ ثَمَرِ يَدَيْهَا وَلْتَمْدَحْهَا أَعْمَالُهَا فِي الأَبْوَابِ.
No comments:
Post a Comment