כי חק לישׂראל הוא משׁפט לאלהי יעקב׃ עדות ביהוסף שׂמו בצאתו על־ארץ מצרים שׂפת לא־ידעתי אשׁמע׃ הסירותי מסבל שׁכמו כפיו מדוד תעברנה׃ בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם אבחנך על־מי מריבה סלה׃ שׁמע עמי ואעידה בך ישׂראל אם־תשׁמע־לי׃ לא־יהיה בך אל זר ולא תשׁתחוה לאל נכר׃ אנכי יהוה אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב־פיך ואמלאהו׃
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ ואתה בן־אדם קח־לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישׂראל חברו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל־בית ישׂראל חברו׃ וקרב אתם אחד אל־אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך׃ וכאשׁר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא־תגיד לנו מה־אלה לך׃ דבר אלהם כה־אמר אמר יהוה אלי, יוסף, כבתולת ישראל על הר אפרים, שומר ראש המשיח שלי, אני דגלתי אותך אל הבתולה את ביתו של דוד לפני שהגעת יחד לך שתים לבשׂר אחד אתה הר ציון׃ אני־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׃
הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שׁנה על־שׁנה חגים ינקפו׃ והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה והיתה לי כאריאל׃ וחניתי כדור עליך וצרתי עליך מצב והקימתי עליך מצרת׃ ושׁפלת מארץ תדברי ומעפר תשׁח אמרתך והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף׃ והיה כאבק דק המון זריך וכמץ עבר המון עריצים והיה לפתע פתאם׃ מעם יהוה צבאות תפקד ברעם וברעשׁ וקול גדול סופה וסערה ולהב אשׁ אוכלה׃ והיה כחלום חזון לילה המון כל־הגוים הצבאים על־אריאל וכל־צביה ומצדתה והמציקים לה׃ והיה כאשׁר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשׁו וכאשׁר יחלם הצמא והנה שׁתה והקיץ והנה עיף ונפשׁו שׁוקקה כן יהיה המון כל־הגוים הצבאים על־הר ציון׃ התמהמהו ותמהו השׁתעשׁעו ושׁעו שׁכרו ולא־יין נעו ולא שׁכר׃ כי־נסך עליכם יהוה רוח תרדמה ויעצם את־עיניכם את־הנביאים ואת־ראשׁיכם החזים כסה׃ ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשׁר־יתנו אתו אל־יודע הספר לאמר קרא נא־זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא׃ ונתן הספר על אשׁר לא־ידע ספר לאמר קרא נא־זה ואמר לא ידעתי ספר׃ ויאמר אדני יוסף יען כי נגשׁ העם הזה בפיו ובשׂפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשׁים מלמדה׃ לכן הנני יוסף להפליא את־העם־הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר׃ הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשׁך מעשׂיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו׃ הפככם אם־כחמר היצר יחשׁב כי־יאמר מעשׂה לעשׂהו לא עשׂני ויצר אמר ליוצרו לא הבין׃ הלוא־עוד מעט מזער ושׁב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשׁב׃ ושׁמעו ביום־ההוא החרשׁים דברי־ספר ומאפל ומחשׁך עיני עורים תראינה׃ ויספו ענוים ביהוה שׂמחה ואביוני אדם בקדושׁ ישׂראל יגילו׃ כי־אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל־שׁקדי און׃ מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשׁער יקשׁון ויטו בתהו צדיק׃ לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשׁר פדה את־אברהם לא־עתה יבושׁ יעקב ולא עתה פניו יחורו׃ כי בראתו ילדיו מעשׂה ידי בקרבו יקדישׁו שׁמי והקדישׁו את־קדושׁ יעקב ואת־אלהי ישׂראל יעריצו׃
רעה ישׂראל האזינה נהג כצאן יוסף ישׁב הכרובים הופיעה׃ לפני אפרים ובנימן ומנשׁה עוררה את־גבורתך ולכה לישׁעתה לנו׃ אלהים השׁיבנו והאר פניך ונושׁעה׃
הרפו ודעו כי אני יהוסף אני אלהים ארום בגוים ארום בארץ׃
יהוה עליון כלכם׃ שקרנים עדיין עולים נגדנו: ג'יהאד הצורח אלה: גרימת ג'יהאד הצדיקים שלך להיות רעים שנאמר עליו, על ידי השימוש בנשק: בניגוד צדיקיך פּה להקים הממלכה שלך על ידי הרוח שלך, לא בכוח: אשר הרוע תוקפת את סוריה ואת איראן ואת לבנון מקודמות ונתמכות על ידי נוצרים ויהודים מזויפים, מזויפים, בתוך נאט"ו ממשלות ובמדיות , התומכים בזוהמה של בנות ציון נגדנו, ישראל וישמעאל הנותרת אשר יאמינו כי יהוה עליון כלכם׃ אשר הרוע עדיין מחוץ לחוק את התורה היהודי, ושליחים ונביאים והכתובים, להוציא מחוץ לחוק אותנו נבחרו בישראל וישמעאל נותר שריד שמאמין שאתה יהוה גבוה מכולם: לתת אתנו על ידי מוט הברזל שלך: יהוה עליון כלכם׃
ואתחננה שלא אצטרך להתאמץ בהיותי בתוככם בבטחון אשר יש־לי להתגבר־בו על־האנשים החשבים אתנו כמתהלכים לפי הבשר׃ הן התהלכנו בבשר ולא נלחמנו כבשר׃ כי־כלי מלחמתנו לא של־הבשר הם כי אם־חזקים באלהים להרס מבצרים׃ באשר הרסים אנחנו תחבלות וכל־מרום מתנשא נגד דעת האלהים ושובים כל־מזמה למשמעת המשיח׃ ונכונים לנקם נקמה מאת כל־מרי רק אם־תשלם משמעתכם׃ התשפטו למראה פנים איש כי יתברך בלבבו לאמר למשיח אני יחזר וידין בלבבו שכשם שהוא למשיח כן גם־אנחנו למשיח׃ וגם כי־ארבה מעט להתהלל בשלטן אשר נתן־לנו האדון לבנותכם ולא לשחתכם לא אבוש׃
יראת יהוה ראשׁית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו׃ שׁמע בני מוסר אביך ואל־תטשׁ תורת אמך׃ כי לוית חן הם לראשׁך וענקים לגרגרתיך׃ בני אם־יפתוך חטאים אל־תבא׃ אם־יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם׃ נבלעם כשׁאול חיים ותמימים כיורדי בור׃ כל־הון יקר נמצא נמלא בתינו שׁלל׃ גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו׃ בני אל־תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם׃ כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשׁפך־דם׃ כי־חנם מזרה הרשׁת בעיני כל־בעל כנף׃ והם לדמם יארבו יצפנו לנפשׁתם׃ כן ארחות כל־בצע בצע את־נפשׁ בעליו יקח׃ חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה׃ בראשׁ המיות תקרא בפתחי שׁערים בעיר אמריה תאמר׃ עד־מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישׂנאו־דעת׃ תשׁובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם׃ יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשׁיב׃ ותפרעו כל־עצתי ותוכחתי לא אביתם׃ גם־אני באידכם אשׂחק אלעג בבא פחדכם׃ בבא כשׁאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃ אז יקראנני ולא אענה ישׁחרנני ולא ימצאנני׃ תחת כי־שׂנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו׃ לא־אבו לעצתי נאצו כל־תוכחתי׃ ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישׂבעו׃ כי משׁובת פתים תהרגם ושׁלות כסילים תאבדם׃ ושׁמע לי ישׁכן־בטח ושׁאנן מפחד רעה׃
הן עבדי אתמך־בו בחירי רצתה נפשׁי נתתי רוחי עליו משׁפט לגוים יוציא׃ לא יצעק ולא ישׂא ולא־ישׁמיע בחוץ קולו׃ קנה רצוץ לא ישׁבור ופשׁתה כהה לא יכבנה לאמת יוציא משׁפט׃ לא יכהה ולא ירוץ עד־ישׂים בארץ משׁפט ולתורתו איים ייחילו׃ כה־אמר האל יהוה בורא השׁמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשׁמה לעם עליה ורוח להלכים בה׃ אני יהוה קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים׃ לפקח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישׁבי חשׁך׃ אני יהוה הוא שׁמי וכבודי לאחר לא־אתן ותהלתי לפסילים׃
וישׁב המלאך הדבר בי ויעירני כאישׁ אשׁר־יעור משׁנתו׃ ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על־ראשׁה ושׁבעה נרתיה עליה שׁבעה ושׁבעה מוצקות לנרות אשׁר על־ראשׁה׃ ושׁנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על־שׂמאלה׃ ואען ואמר אל־המלאך הדבר בי לאמר מה־אלה אדני׃ ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה־המה אלה ואמר לא אדני׃ ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר־יהוה אל־זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם־ברוחי אמר יהוה צבאות׃ מי־אתה הר־הגדול לפני זרבבל למישׁר והוציא את־האבן הראשׁה תשׁאות חן חן לה׃ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה וידעת כי־יהוה צבאות שׁלחני אליכם׃ כי מי בז ליום קטנות ושׂמחו וראו את־האבן הבדיל ביד זרבבל שׁבעה־אלה עיני יהוה המה משׁוטטים בכל־הארץ׃ ואען ואמר אליו מה־שׁני הזיתים האלה על־ימין המנורה ועל־שׂמאולה׃ ואען שׁנית ואמר אליו מה־שׁתי שׁבלי הזיתים אשׁר ביד שׁני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב׃ ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה־אלה ואמר לא אדני׃ ויאמר אלה שׁני בני־היצהר העמדים על־אדון כל־הארץ׃
ואתה בן־אדם הנבא על־גוג ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשׂיא ראשׁ משׁך ותבל׃ ושׁבבתיך ושׁשׁאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על־הרי ישׂראל׃ והכיתי קשׁתך מיד שׂמאולך וחציך מיד ימינך אפיל׃ על־הרי ישׂראל תפול אתה וכל־אגפיך ועמים אשׁר אתך לעיט צפור כל־כנף וחית השׂדה נתתיך לאכלה׃ על־פני השׂדה תפול כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ ושׁלחתי־אשׁ במגוג ובישׁבי האיים לבטח וידעו כי־אני יהוה׃ ואת־שׁם קדשׁי אודיע בתוך עמי ישׂראל ולא־אחל את־שׁם־קדשׁי עוד וידעו הגוים כי־אני יהוה קדושׁ בישׂראל׃ הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה הוא היום אשׁר דברתי׃ ויצאו ישׁבי ערי ישׂראל ובערו והשׂיקו בנשׁק ומגן וצנה בקשׁת ובחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אשׁ שׁבע שׁנים׃ ולא־ישׂאו עצים מן־השׂדה ולא יחטבו מן־היערים כי בנשׁק יבערו־אשׁ ושׁללו את־שׁלליהם ובזזו את־בזזיהם נאם אדני יהוה׃ והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום־שׁם קבר בישׂראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את־העברים וקברו שׁם את־גוג ואת־כל־המונה וקראו גיא המון גוג׃ וקברום בית ישׂראל למען טהר את־הארץ שׁבעה חדשׁים׃ וקברו כל־עם הארץ והיה להם לשׁם יום הכבדי נאם אדני יהוה׃
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ ואתה בן־אדם קח־לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישׂראל חברו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל־בית ישׂראל חברו׃ וקרב אתם אחד אל־אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך׃ וכאשׁר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא־תגיד לנו מה־אלה לך׃ דבר אלהם כה־אמר אמר יהוה אלי, יוסף, כבתולת ישראל על הר אפרים, שומר ראש המשיח שלי, אני דגלתי אותך אל הבתולה את ביתו של דוד לפני שהגעת יחד לך שתים לבשׂר אחד אתה הר ציון׃ אני־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׃
הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שׁנה על־שׁנה חגים ינקפו׃ והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה והיתה לי כאריאל׃ וחניתי כדור עליך וצרתי עליך מצב והקימתי עליך מצרת׃ ושׁפלת מארץ תדברי ומעפר תשׁח אמרתך והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף׃ והיה כאבק דק המון זריך וכמץ עבר המון עריצים והיה לפתע פתאם׃ מעם יהוה צבאות תפקד ברעם וברעשׁ וקול גדול סופה וסערה ולהב אשׁ אוכלה׃ והיה כחלום חזון לילה המון כל־הגוים הצבאים על־אריאל וכל־צביה ומצדתה והמציקים לה׃ והיה כאשׁר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשׁו וכאשׁר יחלם הצמא והנה שׁתה והקיץ והנה עיף ונפשׁו שׁוקקה כן יהיה המון כל־הגוים הצבאים על־הר ציון׃ התמהמהו ותמהו השׁתעשׁעו ושׁעו שׁכרו ולא־יין נעו ולא שׁכר׃ כי־נסך עליכם יהוה רוח תרדמה ויעצם את־עיניכם את־הנביאים ואת־ראשׁיכם החזים כסה׃ ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשׁר־יתנו אתו אל־יודע הספר לאמר קרא נא־זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא׃ ונתן הספר על אשׁר לא־ידע ספר לאמר קרא נא־זה ואמר לא ידעתי ספר׃ ויאמר אדני יוסף יען כי נגשׁ העם הזה בפיו ובשׂפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשׁים מלמדה׃ לכן הנני יוסף להפליא את־העם־הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר׃ הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשׁך מעשׂיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו׃ הפככם אם־כחמר היצר יחשׁב כי־יאמר מעשׂה לעשׂהו לא עשׂני ויצר אמר ליוצרו לא הבין׃ הלוא־עוד מעט מזער ושׁב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשׁב׃ ושׁמעו ביום־ההוא החרשׁים דברי־ספר ומאפל ומחשׁך עיני עורים תראינה׃ ויספו ענוים ביהוה שׂמחה ואביוני אדם בקדושׁ ישׂראל יגילו׃ כי־אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל־שׁקדי און׃ מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשׁער יקשׁון ויטו בתהו צדיק׃ לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשׁר פדה את־אברהם לא־עתה יבושׁ יעקב ולא עתה פניו יחורו׃ כי בראתו ילדיו מעשׂה ידי בקרבו יקדישׁו שׁמי והקדישׁו את־קדושׁ יעקב ואת־אלהי ישׂראל יעריצו׃
רעה ישׂראל האזינה נהג כצאן יוסף ישׁב הכרובים הופיעה׃ לפני אפרים ובנימן ומנשׁה עוררה את־גבורתך ולכה לישׁעתה לנו׃ אלהים השׁיבנו והאר פניך ונושׁעה׃
הרפו ודעו כי אני יהוסף אני אלהים ארום בגוים ארום בארץ׃
יהוה עליון כלכם׃ שקרנים עדיין עולים נגדנו: ג'יהאד הצורח אלה: גרימת ג'יהאד הצדיקים שלך להיות רעים שנאמר עליו, על ידי השימוש בנשק: בניגוד צדיקיך פּה להקים הממלכה שלך על ידי הרוח שלך, לא בכוח: אשר הרוע תוקפת את סוריה ואת איראן ואת לבנון מקודמות ונתמכות על ידי נוצרים ויהודים מזויפים, מזויפים, בתוך נאט"ו ממשלות ובמדיות , התומכים בזוהמה של בנות ציון נגדנו, ישראל וישמעאל הנותרת אשר יאמינו כי יהוה עליון כלכם׃ אשר הרוע עדיין מחוץ לחוק את התורה היהודי, ושליחים ונביאים והכתובים, להוציא מחוץ לחוק אותנו נבחרו בישראל וישמעאל נותר שריד שמאמין שאתה יהוה גבוה מכולם: לתת אתנו על ידי מוט הברזל שלך: יהוה עליון כלכם׃
ואתחננה שלא אצטרך להתאמץ בהיותי בתוככם בבטחון אשר יש־לי להתגבר־בו על־האנשים החשבים אתנו כמתהלכים לפי הבשר׃ הן התהלכנו בבשר ולא נלחמנו כבשר׃ כי־כלי מלחמתנו לא של־הבשר הם כי אם־חזקים באלהים להרס מבצרים׃ באשר הרסים אנחנו תחבלות וכל־מרום מתנשא נגד דעת האלהים ושובים כל־מזמה למשמעת המשיח׃ ונכונים לנקם נקמה מאת כל־מרי רק אם־תשלם משמעתכם׃ התשפטו למראה פנים איש כי יתברך בלבבו לאמר למשיח אני יחזר וידין בלבבו שכשם שהוא למשיח כן גם־אנחנו למשיח׃ וגם כי־ארבה מעט להתהלל בשלטן אשר נתן־לנו האדון לבנותכם ולא לשחתכם לא אבוש׃
יראת יהוה ראשׁית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו׃ שׁמע בני מוסר אביך ואל־תטשׁ תורת אמך׃ כי לוית חן הם לראשׁך וענקים לגרגרתיך׃ בני אם־יפתוך חטאים אל־תבא׃ אם־יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם׃ נבלעם כשׁאול חיים ותמימים כיורדי בור׃ כל־הון יקר נמצא נמלא בתינו שׁלל׃ גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו׃ בני אל־תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם׃ כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשׁפך־דם׃ כי־חנם מזרה הרשׁת בעיני כל־בעל כנף׃ והם לדמם יארבו יצפנו לנפשׁתם׃ כן ארחות כל־בצע בצע את־נפשׁ בעליו יקח׃ חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה׃ בראשׁ המיות תקרא בפתחי שׁערים בעיר אמריה תאמר׃ עד־מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישׂנאו־דעת׃ תשׁובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם׃ יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשׁיב׃ ותפרעו כל־עצתי ותוכחתי לא אביתם׃ גם־אני באידכם אשׂחק אלעג בבא פחדכם׃ בבא כשׁאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃ אז יקראנני ולא אענה ישׁחרנני ולא ימצאנני׃ תחת כי־שׂנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו׃ לא־אבו לעצתי נאצו כל־תוכחתי׃ ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישׂבעו׃ כי משׁובת פתים תהרגם ושׁלות כסילים תאבדם׃ ושׁמע לי ישׁכן־בטח ושׁאנן מפחד רעה׃
הן עבדי אתמך־בו בחירי רצתה נפשׁי נתתי רוחי עליו משׁפט לגוים יוציא׃ לא יצעק ולא ישׂא ולא־ישׁמיע בחוץ קולו׃ קנה רצוץ לא ישׁבור ופשׁתה כהה לא יכבנה לאמת יוציא משׁפט׃ לא יכהה ולא ירוץ עד־ישׂים בארץ משׁפט ולתורתו איים ייחילו׃ כה־אמר האל יהוה בורא השׁמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשׁמה לעם עליה ורוח להלכים בה׃ אני יהוה קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים׃ לפקח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישׁבי חשׁך׃ אני יהוה הוא שׁמי וכבודי לאחר לא־אתן ותהלתי לפסילים׃
וישׁב המלאך הדבר בי ויעירני כאישׁ אשׁר־יעור משׁנתו׃ ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על־ראשׁה ושׁבעה נרתיה עליה שׁבעה ושׁבעה מוצקות לנרות אשׁר על־ראשׁה׃ ושׁנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על־שׂמאלה׃ ואען ואמר אל־המלאך הדבר בי לאמר מה־אלה אדני׃ ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה־המה אלה ואמר לא אדני׃ ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר־יהוה אל־זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם־ברוחי אמר יהוה צבאות׃ מי־אתה הר־הגדול לפני זרבבל למישׁר והוציא את־האבן הראשׁה תשׁאות חן חן לה׃ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה וידעת כי־יהוה צבאות שׁלחני אליכם׃ כי מי בז ליום קטנות ושׂמחו וראו את־האבן הבדיל ביד זרבבל שׁבעה־אלה עיני יהוה המה משׁוטטים בכל־הארץ׃ ואען ואמר אליו מה־שׁני הזיתים האלה על־ימין המנורה ועל־שׂמאולה׃ ואען שׁנית ואמר אליו מה־שׁתי שׁבלי הזיתים אשׁר ביד שׁני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב׃ ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה־אלה ואמר לא אדני׃ ויאמר אלה שׁני בני־היצהר העמדים על־אדון כל־הארץ׃
ואתה בן־אדם הנבא על־גוג ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשׂיא ראשׁ משׁך ותבל׃ ושׁבבתיך ושׁשׁאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על־הרי ישׂראל׃ והכיתי קשׁתך מיד שׂמאולך וחציך מיד ימינך אפיל׃ על־הרי ישׂראל תפול אתה וכל־אגפיך ועמים אשׁר אתך לעיט צפור כל־כנף וחית השׂדה נתתיך לאכלה׃ על־פני השׂדה תפול כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ ושׁלחתי־אשׁ במגוג ובישׁבי האיים לבטח וידעו כי־אני יהוה׃ ואת־שׁם קדשׁי אודיע בתוך עמי ישׂראל ולא־אחל את־שׁם־קדשׁי עוד וידעו הגוים כי־אני יהוה קדושׁ בישׂראל׃ הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה הוא היום אשׁר דברתי׃ ויצאו ישׁבי ערי ישׂראל ובערו והשׂיקו בנשׁק ומגן וצנה בקשׁת ובחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אשׁ שׁבע שׁנים׃ ולא־ישׂאו עצים מן־השׂדה ולא יחטבו מן־היערים כי בנשׁק יבערו־אשׁ ושׁללו את־שׁלליהם ובזזו את־בזזיהם נאם אדני יהוה׃ והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום־שׁם קבר בישׂראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את־העברים וקברו שׁם את־גוג ואת־כל־המונה וקראו גיא המון גוג׃ וקברום בית ישׂראל למען טהר את־הארץ שׁבעה חדשׁים׃ וקברו כל־עם הארץ והיה להם לשׁם יום הכבדי נאם אדני יהוה׃
O Yah Yahweh, to brainwash the Public against your Chosen People Israel and Ishmael, and to outlaw the Holy Jewish torah and the Prophets and Apostles writings and the Koran, outlawing us and our calling from your mouth, the US and Israelis Government are brainwashing the Public to falsely call our Jihad recorded in your Holy Scriptures,Evil, to stir up more hatred against us, and to spread their Global Crusade Proxy War against us children of Israel and Ishmael unjustly, O Yah Yahweh
מלחמה الجهاد Jihad
מלחמה الجهاد Jihad
בשׁנת שׁלושׁ לכורשׁ מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשׁר־נקרא שׁמו בלטשׁאצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את־הדבר ובינה לו במראה׃
في السنة الثالثة لكورش ملك فارس كشف امر لدانيال الذي سمي باسم بلطشاصر. والامر حق والجهاد عظيم وفهم الأمر وله معرفة الرؤيا.
Daniel 10:1
כי גם־לכם המלחמה אשר ראיתם בי ואשר עתה שמעים אתם עלי׃
اذ لكم الجهاد عينه الذي رأيتموه فيّ والآن تسمعون فيّ
Philippians 1:30
המלחמה הטובה נלחמתי את־המרוצה השלמתי את־האמונה נצרתי׃
قد جاهدت الجهاد الحسن اكملت السعي حفظت الايمان
2 Timothy 4:7
לכן גם־אנחנו אשר־ענן עדים רב כזה מסבב אתנו נשליכה ממנו כל־טרח והחטא המקיף עלינו ונרוצה בסבלנות את־המרוצה הערוכה לפנינו׃
لذلك نحن ايضا اذ لنا سحابة من الشهود مقدار هذه محيطة بنا لنطرح كل ثقل والخطية المحيطة بنا بسهولة ولنحاضر بالصبر في الجهاد الموضوع امامنا
Hebrews 12:1
סוף דבר אחי חזקו ביהוה ובעז גבורתו׃ לבשו כלי־נשק אלהים למען תוכלו עמד נגד נכלי השטן׃ כי לא עם־בשר ודם מלחמה לנו כי עם־שרים ושליטים עם־המשלים בחשכת העולם הזה עם־הרוחות הרעות אשר במרומים׃ על־כן אחזו בכלי־נשק אלהים למען תוכלו לקום ביום הרע ולמלא צבאכם ולעמוד׃ עמדו־נא חגורי האמת במתניכם ולבושים שריון הצדק׃ ורגליכם מנעלות להיות מוכנים לבשורת השלום׃ ועל־כל־אלה תפשו את־מגן האמונה אשר תוכלו לכבות בו את־חצי הרשע הדלקים׃ וקחו את־כובע הישועה וחרב הרוח שהיא דבר האלהים׃ והתמידו בכל־עת בתפלה ותחנונים ברוח ושקדו והתאמצו להעתיר יחד בעד כל־הקדשים׃ וגם־בעדי למען ינתן־לי הדבר בפתחי פי לגלות באמץ לב את־סוד הבשורה אשר אני מליצה במוסרות׃ למען אדבר בה כאשר מטל עלי לדבר ולא אחת׃
أَخِيراً يَا إِخْوَتِي تَقَوُّوا فِي يَهْوَهْ وَفِي شِدَّةِ قُوَّتِهِ. الْبَسُوا سِلاَحَ إلوهيم الْكَامِلَ لِكَيْ تَقْدِرُوا أَنْ تَثْبُتُوا ضِدَّ مَكَايِدِ إِبْلِيسَ. فَإِنَّ مُصَارَعَتَنَا لَيْسَتْ مَعَ دَمٍ وَلَحْمٍ، بَلْ مَعَ الرُّؤَسَاءِ، مَعَ السَّلاَطِينِ، مَعَ وُلاَةِ الْعَالَمِ، عَلَى ظُلْمَةِ هَذَا الدَّهْرِ، مَعَ أَجْنَادِ الشَّرِّ الرُّوحِيَّةِ فِي السَّمَاوِيَّاتِ. مِنْ أَجْلِ ذَلِكَ احْمِلُوا سِلاَحَ إلوهيم الْكَامِلَ لِكَيْ تَقْدِرُوا أَنْ تُقَاوِمُوا فِي الْيَوْمِ الشِّرِّيرِ، وَبَعْدَ أَنْ تُتَمِّمُوا كُلَّ شَيْءٍ أَنْ تَثْبُتُوا. فَاثْبُتُوا مُمَنْطِقِينَ أَحْقَاءَكُمْ بِالْحَقِّ، وَلاَبِسِينَ دِرْعَ الْبِرِّ، وَحَاذِينَ أَرْجُلَكُمْ بِاسْتِعْدَادِ إِنْجِيلِ السَّلاَمِ. حَامِلِينَ فَوْقَ الْكُلِّ تُرْسَ الإِيمَانِ، الَّذِي بِهِ تَقْدِرُونَ أَنْ تُطْفِئُوا جَمِيعَ سِهَامِ الشِّرِّيرِ الْمُلْتَهِبَةِ. وَخُذُوا خُوذَةَ الْخَلاَصِ، وَسَيْفَ الرُّوحِ الَّذِي هُوَ كَلِمَةُ اللهِ. مُصَلِّينَ بِكُلِّ صَلاَةٍ وَطِلْبَةٍ كُلَّ وَقْتٍ فِي الرُّوحِ، وَسَاهِرِينَ لِهَذَا بِعَيْنِهِ بِكُلِّ مُواظَبَةٍ وَطِلْبَةٍ، لأَجْلِ جَمِيعِ الْقِدِّيسِينَ، وَلأَجْلِي، لِكَيْ يُعْطَى لِي كَلاَمٌ عِنْدَ افْتِتَاحِ فَمِي، لِأُعْلِمَ جِهَاراً بِسِرِّ الإِنْجِيلِ، الَّذِي لأَجْلِهِ أَنَا سَفِيرٌ فِي سَلاَسِلَ، لِكَيْ أُجَاهِرَ فِيهِ كَمَا يَجِبُ أَنْ أَتَكَلَّمَ.
Ephesians 6:10-20
לרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה בנימין נתניהו מראשׁ יוסף ולקדקד נזיר אחיו׃ חלקת השדה אשר־נתן יעקב ליוסף בנו הוא לא שלך לקחת על ידי התורה׃
במאמר הראשון כתבתי על־כל אשר החל יהושׁע לעשות וללמד׃ עד־היום אשר לקח למרום אחרי צותו ברוח הקדש את־השליחים אשר־בחר בהם׃ ואשר גם־התיצב להם באתות רבות אחרי ענותו וירא אליהם ארבעים יום וידבר על־מלכות האלהים׃ ובאכלו עמהם צוה אתם לבלתי סור מירושלים ולהוחיל להבטחת האב אשר שמעתם ממני׃ כי יוחנן הטביל במים ואתם תטבלו ברוח הקדש בקרוב אחרי הימים האלה׃
ויהי בהתאספם יחדו וישאלהו לאמר אדנינו התשיב בעת הזאת את־המלכות לישראל׃ ויאמר אליהם לא לכם לדעת העתים והזמנים אשר קבע האב בשלטנו של׃
אבל תשאו גבורה בבוא עליכם רוח הקדש והייתם עדי בירושלים ובכל יהודה ובשומרון ועד־קצה הארץ׃ ויהי ככלותו לדבר זאת העלה והם ראים וישאהו ענן מנגד עיניהם׃ ויביטו אחריו השמים בעלותו והנה שני אנשים לבושי בדים נצבים עליהם׃ ויאמרו אנשי הגליל מה־תעמדו ועיניכם לשמים זה ישוע אשר הועלה מעליכם השמים בוא יבוא כאשר ראיתם אתו עלה למרום׃
נאם יהוה לאדני שׁב לימיני עד־אשׁית איביך הדם לרגליך׃ מטה־עזך ישׁלח יהוה מציון רדה בקרב איביך׃ עמך נדבת ביום חילך בהדרי־קדשׁ מרחם משׁחר לך טל ילדתיך׃ נשׁבע יהוה ולא ינחם אתה־כהן לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃ אדני על־ימינך מחץ ביום־אפו מלכים׃ ידין בגוים מלא גויות מחץ ראשׁ על־ארץ רבה׃ מנחל בדרך ישׁתה על־כן ירים ראשׁ׃
שתיים דיבר אל אברם והגר כאן׃ אל שדי הגבוה ביותר של כל אל ומלאך אלהים שנשלח לפני כדי להכין את הדרך לפניי על פי כמו שהכתוב׃ הנני שׁלח מלאכי ופנה־דרך לפני ופתאם יבוא אל־היכלו האדון אשׁר־אתם מבקשׁים ומלאך הברית אשׁר־אתם חפצים הנה־בא אמר יהוה צבאות׃ הרפו ודעו כי־אנכי אלהים ארום בגוים ארום בארץ׃
ויהי אברם בן־תשׁעים שׁנה ותשׁע שׁנים וירא יהוה אל־אברם ויאמר אליו
אני־אל שׁדי התהלך לפני והיה תמים׃ ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד׃ ויפל אברם על־פניו וידבר אתו אלהים׃ וגם קרא מלאך אלהים אל־הגר לאמר׃
וישׁמע אלהים את־קול הנער ויקרא מלאך אלהים אל־הגר מן־השׁמים ויאמר לה מה־לך הגר אל־תיראי כי־שׁמע אלהים אל־קול הנער באשׁר הוא־שׁם׃קומי שׂאי את־הנער והחזיקי את־ידך בו כי־לגוי גדול אשׂימנו׃ ויפקח אלהים את־עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את־החמת מים ותשׁק את־הנער׃
ויהי כאשר נודע לאדון כי שמעו הפרושים אשר יהושׁע העמיד וגם הטביל תלמידים הרבה מיוחנן׃ ואולם יהושׁע הוא לא הטביל כי אם־תלמידיו׃ ויצא מארץ יהודה וילך שנית הגלילה׃ ויהי לעבר דרך ארץ שמרון׃ ויבא לעיר מערי שמרון ושמה סוכר ממול חלקת השדה אשר־נתן יעקב ליוסף בנו׃
ויהי כאשׁר־בא יוסף אל־אחיו וימצאם בדתן׃ ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו׃ ויאמרו אישׁ אל־אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא׃ ועתה לכו ונהרגהו ונשׁלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה־יהיו חלמתיו׃ וישׁמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפשׁ׃ ויאמר אלהם ראובן אל־תשׁפכו־דם השׁליכו אתו אל־הבור הזה אשׁר במדבר ויד אל־תשׁלחו־בו למען הציל אתו מידם להשׁיבו אל־אביו׃ ויהי כאשׁר־בא יוסף אל־אחיו ויפשׁיטו את־יוסף את־כתנתו את־כתנת הפסים אשׁר עליו׃ ויקחהו וישׁלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים׃ וישׁבו לאכל־לחם וישׂאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישׁמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשׂאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה׃
ויקרא יוסף אלהים אל־הגר ויפקח יוסף את־עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את־החמת מים ותשׁק את־הנער׃
בן פרת יוסף בן פרת עלי־עין בנות צעדה עלי־שׁור׃ וימררהו ורבו וישׂטמהו בעלי חצים׃ ותשׁב באיתן קשׁתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משׁם רעה אבן ישׂראל׃ מאל אביך ויעזרך ואת שׁדי ויברכך ברכת שׁמים מעל ברכת תהום רבצת תחת ברכת שׁדים ורחם׃ ברכת אביך גברו על־ברכת הורי עד־תאות גבעת עולם תהיין לראשׁ יוסף ולקדקד נזיר אחיו׃
אספרה אל חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך׃ שׁאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי־ארץ׃ תרעם בשׁבט ברזל ככלי יוצר תנפצם׃ ועתה מלכים השׂכילו הוסרו שׁפטי ארץ׃ עבדו את־יהוה ביראה וגילו ברעדה׃ נשׁקו־בר פן־יאנף ותאבדו דרך כי־יבער כמעט אפו אשׁרי כל־חוסי בו׃
למה רגשׁו גוים ולאמים יהגו־ריק׃ יתיצבו מלכי־ארץ ורוזנים נוסדו־יחד על־יהוה ועל־משׁיחו׃ ננתקה את־מוסרותימו ונשׁליכה ממנו עבתימו׃ יושׁב בשׁמים ישׂחק אדני ילעג־למו׃ אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו׃ ואני נסכתי מלכי על־ציון הר־קדשׁי׃
אני השליח של אמנה לכל צאצאיו של אברהם׃
אברהם נימול כאשר ישמעאל היה בשנה שנימולה שלושה עשר ויצחק ביום השמיני כולם באותו היום׃
האם ברית המילה שלך לציית ליהוה אלהי כמו אברהם וישמעאל ויצחק?
ואלה תולדת יצחק בן־אברהם אברהם הוליד את־יצחק׃ ויהי יצחק בן־ארבעים שׁנה בקחתו את־רבקה בת־בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשׁה׃ ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשׁתו כי עקרה הוא ויעתר לו יהוה ותהר רבקה אשׁתו׃ ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם־כן למה זה אנכי ותלך לדרשׁ את־יהוה׃ ויאמר יהוה לה שׁני גיים בבטנך ושׁני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר׃ וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה׃ ויצא הראשׁון אדמוני כלו כאדרת שׂער ויקראו שׁמו עשׂו׃
רוח אדני יהוה עלי משׁח יהוה את יוסף כרועה יושבת בין כרובים לבשׂר חרב עורי על־רעי ועל־גבר עמיתי נאם יהוה צבאות הך את־הרעה ותפוצין הצאן והשׁבתי ידי על־הצערים׃ והיה בכל־הארץ נאם־יהוה פי־שׁנים בה יכרתו יגועו והשׁלשׁית יותר בה׃ והבאתי את־השׁלשׁית באשׁ וצרפתים כצרף את־הכסף ובחנתים כבחן את־הזהב הוא יקרא בשׁמי ואני אענה אתו אמרתי עמי הוא והוא יאמר יהוה אלהי׃
כי הנה האדון יהוה צבאות מסיר מירושׁלם ומיהודה משׁען ומשׁענה כל משׁען־לחם וכל משׁען־מים׃ גבור ואישׁ מלחמה שׁופט ונביא וקסם וזקן׃ שׂר־חמשׁים ונשׂוא פנים ויועץ וחכם חרשׁים ונבון לחשׁ׃ ונתתי נערים שׂריהם ותעלולים ימשׁלו־בם׃ ונגשׂ העם אישׁ באישׁ ואישׁ ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד׃ כי־יתפשׂ אישׁ באחיו בית אביו שׂמלה לכה קצין תהיה־לנו והמכשׁלה הזאת תחת ידך׃ ישׂא ביום ההוא לאמר לא־אהיה חבשׁ ובביתי אין לחם ואין שׂמלה לא תשׂימני קצין עם׃ כי כשׁלה ירושׁלם ויהודה נפל כי־לשׁונם ומעלליהם אל־יהוה למרות עני כבודו׃ הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדם הגידו לא כחדו אוי לנפשׁם כי־גמלו להם רעה׃ אמרו צדיק כי־טוב כי־פרי מעלליהם יאכלו׃ אוי לרשׁע רע כי־גמול ידיו יעשׂה לו׃ עמי נגשׂיו מעולל ונשׁים משׁלו בו עמי מאשׁריך מתעים ודרך ארחתיך בלעו׃ נצב לריב יהוה ועמד לדין עמים׃ יהוה במשׁפט יבוא עם־זקני עמו ושׂריו ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם׃ מלכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו נאם־אדני יהוה צבאות׃ ויאמר יהוה יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוות גרון ומשׂקרות עינים הלוך וטפף תלכנה וברגליהם תעכסנה׃ ושׂפח אדני קדקד בנות ציון ויהוה פתהן יערה׃ ביום ההוא יסיר אדני את תפארת העכסים והשׁביסים והשׂהרנים׃ הנטיפות והשׁירות והרעלות׃ הפארים והצעדות והקשׁרים ובתי הנפשׁ והלחשׁים׃ הטבעות ונזמי האף׃ המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים׃ והגלינים והסדינים והצניפות והרדידים׃ והיה תחת בשׂם מק יהיה ותחת חגורה נקפה ותחת מעשׂה מקשׁה קרחה ותחת פתיגיל מחגרת שׂק כי־תחת יפי׃ מתיך בחרב יפלו וגבורתך במלחמה׃ ואנו ואבלו פתחיה ונקתה לארץ תשׁב׃ והחזיקו שׁבע נשׁים באישׁ אחד ביום ההוא לאמר לחמנו נאכל ושׂמלתנו נלבשׁ רק יקרא שׁמך עלינו אסף חרפתנו׃ ביום ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישׂראל׃ והיה הנשׁאר בציון והנותר בירושׁלם קדושׁ יאמר לו כל־הכתוב לחיים בירושׁלם׃ אם רחץ אדני את צאת בנות־ציון ואת־דמי ירושׁלם ידיח מקרבה ברוח משׁפט וברוח בער׃ וברא יהוה על כל־מכון הר־ציון ועל־מקראה ענן יומם ועשׁן ונגה אשׁ להבה לילה כי על־כל־כבוד חפה׃ וסכה תהיה לצל־יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר׃
ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד ולישׁבי ירושׁלם לחטאת ולנדה׃ והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות אכרית את־שׁמות העצבים מן־הארץ ולא יזכרו עוד וגם את־הנביאים ואת־רוח הטמאה אעביר מן־הארץ׃ והיה כי־ינבא אישׁ עוד ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה כי שׁקר דברת בשׁם יהוה ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בהנבאו׃ והיה ביום ההוא יבשׁו הנביאים אישׁ מחזינו בהנבאתו ולא ילבשׁו אדרת שׂער למען כחשׁ׃ ואמר לא נביא אנכי אישׁ־עבד אדמה אנכי כי אדם הקנני מנעורי׃ ואמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשׁר הכיתי בית מאהבי׃
רעה ישׂראל האזינה נהג כצאן יוסף ישׁב הכרובים הופיעה׃ לפני אפרים ובנימן ומנשׁה עוררה את־גבורתך ולכה לישׁעתה לנו׃ אלהים השׁיבנו והאר פניך ונושׁעה׃ יהוה אלהים צבאות עד־מתי עשׁנת בתפלת עמך׃ האכלתם לחם דמעה ותשׁקמו בדמעות שׁלישׁ׃ תשׂימנו מדון לשׁכנינו ואיבינו ילעגו־למו׃ אלהים צבאות השׁיבנו והאר פניך ונושׁעה׃ גפן ממצרים תסיע תגרשׁ גוים ותטעה׃ פנית לפניה ותשׁרשׁ שׁרשׁיה ותמלא־ארץ׃ כסו הרים צלה וענפיה ארזי־אל׃ תשׁלח קצירה עד־ים ואל־נהר יונקותיה׃ למה פרצת גדריה וארוה כל־עברי דרך׃ יכרסמנה חזיר מיער וזיז שׂדי ירענה׃ אלהים צבאות שׁוב־נא הבט משׁמים וראה ופקד גפן זאת׃ וכנה אשׁר־נטעה ימינך ועל־בן אמצתה לך׃ שׂרפה באשׁ כסוחה מגערת פניך יאבדו׃ תהי־ידך על־אישׁ ימינך על־בן־אדם אמצת לך׃ ולא־נסוג ממך תחינו ובשׁמך נקרא׃ יהוה אלהים צבאות השׁיבנו האר פניך ונושׁעה׃
שׁיר המעלות אל־יהוה בצרתה לי קראתי ויענני׃ יהוה הצילה נפשׁי משׂפת־שׁקר מלשׁון רמיה׃ מה־יתן לך ומה־יסיף לך לשׁון רמיה׃ חצי גבור שׁנונים עם גחלי רתמים׃ אויה־לי כי־גרתי משׁך שׁכנתי עם־אהלי קדר׃ רבת שׁכנה־לה נפשׁי עם שׂונא שׁלום׃ אני־שׁלום וכי אדבר המה למלחמה׃
تَرْنِيمَةُ الْمَصَاعِدِ إِلَى يَهْوَهْ فِي ضِيقِي صَرَخْتُ فَاسْتَجَابَ لِي. يَا يَهْوَهْ نَجِّ نَفْسِي مِنْ شِفَاهِ الْكَذِبِ مِنْ لِسَانِ غِشٍّ. مَاذَا يُعْطِيكَ وَمَاذَا يَزِيدُ لَكَ لِسَانُ الْغِشِّ؟ سِهَامَ جَبَّارٍ مَسْنُونَةً مَعَ جَمْرِ الرَّتَمِ. وَيْلِي لِغُرْبَتِي فِي مَاشِكَ لِسَكَنِي فِي خِيَامِ قِيدَارَ! طَالَ عَلَى نَفْسِي سَكَنُهَا مَعَ مُبْغِضِ السَّلاَمِ. أَنَا سَلاَمٌ وَحِينَمَا أَتَكَلَّمُ فَهُمْ لِلْحَرْبِ.
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ בן־אדם שׁתים נשׁים בנות אם־אחת היו׃ ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שׁמה מעכו שׁדיהן ושׁם עשׂו דדי בתוליהן׃ ושׁמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושׁמותן שׁמרון אהלה וירושׁלם אהליבה׃ ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשׁור קרובים׃ לבשׁי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשׁים רכבי סוסים׃ ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשׁור כלם ובכל אשׁר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה׃ ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שׁכבו בנעוריה והמה עשׂו דדי בתוליה וישׁפכו תזנותם עליה׃ לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשׁור אשׁר עגבה עליהם׃ המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שׁם לנשׁים ושׁפוטים עשׂו בה׃ ותרא אחותה אהליבה ותשׁחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃ אל־בני אשׁור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשׁי מכלול פרשׁים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃ וארא כי נטמאה דרך אחד לשׁתיהן׃ ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשׁי מחקה על־הקיר צלמי כשׂדיים חקקים בשׁשׁר׃ חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשׁיהם מראה שׁלשׁים כלם דמות בני־בבל כשׂדים ארץ מולדתם׃ ותעגב עליהם למראה עיניה ותשׁלח מלאכים אליהם כשׂדימה׃ ויבאו אליה בני־בבל למשׁכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשׁה מהם׃ ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשׁי מעליה כאשׁר נקעה נפשׁי מעל אחותה׃ ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשׁר זנתה בארץ מצרים׃ ותעגבה על פלגשׁיהם אשׁר בשׂר־חמורים בשׂרם וזרמת סוסים זרמתם׃ ותפקדי את זמת נעוריך בעשׂות ממצרים דדיך למען שׁדי נעוריך׃ לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשׁר־נקעה נפשׁך מהם והבאתים עליך מסביב׃ בני בבל וכל־כשׂדים פקוד ושׁוע וקוע כל־בני אשׁור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שׁלשׁים וקרואים רכבי סוסים כלם׃ ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישׂימו עליך סביב ונתתי לפניהם משׁפט ושׁפטוך במשׁפטיהם׃ ונתתי קנאתי בך ועשׂו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באשׁ׃ והפשׁיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃ והשׁבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשׂאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃ כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשׁר שׂנאת ביד אשׁר־נקעה נפשׁך מהם׃ ועשׂו אותך בשׂנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃ עשׂה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשׁר־נטמאת בגלוליהם׃ בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃ כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשׁתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃ שׁכרון ויגון תמלאי כוס שׁמה ושׁממה כוס אחותך שׁמרון׃ ושׁתית אותה ומצית ואת־חרשׂיה תגרמי ושׁדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ לכן כה אמר אדני יהוה יען שׁכחת אותי ותשׁליכי אותי אחרי גוך וגם־את שׂאי זמתך ואת־תזנותיך׃ ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשׁפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃ כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשׁר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃ עוד זאת עשׂו לי טמאו את־מקדשׁי ביום ההוא ואת־שׁבתותי חללו׃ ובשׁחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשׁי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשׂו בתוך ביתי׃ ואף כי תשׁלחנה לאנשׁים באים ממרחק אשׁר מלאך שׁלוח אליהם והנה־באו לאשׁר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃ וישׁבת על־מטה כבודה ושׁלחן ערוך לפניה וקטרתי ושׁמני שׂמת עליה׃ וקול המון שׁלו בה ואל־אנשׁים מרב אדם מובאים סובאים ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשׁיהן׃ ואמר לבלה נאופים עת יזנה תזנותה והיא׃ ויבוא אליה כבוא אל־אשׁה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשׁת הזמה׃ ואנשׁים צדיקם המה ישׁפטו אותהם משׁפט נאפות ומשׁפט שׁפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃ כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃ ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באשׁ ישׂרפו׃ והשׁבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשׁים ולא תעשׂינה כזמתכנה׃ ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשׂאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃
בשמו של אלהי האדיב הרחמן׃ השבח לאלהי מאהב ומקיים את עולמות האדיב ביותר הרחמן ביותר ריבונו של יום הדין׃ אנחנו סוגדים לך נפשך וסיוע שאנו מחפשים. תראה לנו את הדרך הישרה הדרך של אלה שעליהם בידך העניקו החסד אלו שחלקו לא אינו זעם ושלא ללכת שולל׃
וידבר אלהי אל־משׁה ויאמר אליו אני יהוה׃ וארא אל־אברהם אל־יצחק ואל־יעקב באל שׁדי ושׁמי יהוה לא נודעתי להם׃ וגם הקמתי את־בריתי אתם לתת להם את־ארץ כנען את ארץ מגריהם אשׁר־גרו בה׃
ועתה ישׂראל מה יהוה אלהיך שׁאל מעמך כי אם־ליראה את־יהוה אלהיך ללכת בכל־דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את־יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשׁך׃ לשׁמר את־מצות יהוה ואת־חקתיו אשׁר אנכי מצוך היום לטוב לך׃ הן ליהוה אלהיך השׁמים ושׁמי השׁמים הארץ וכל־אשׁר־בה׃ רק באבתיך חשׁק יהוה לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל־העמים כיום הזה׃ ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשׁו עוד׃ כי יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשׁר לא־ישׂא פנים ולא יקח שׁחד׃ עשׂה משׁפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושׂמלה׃ ואהבתם את־הגר כי־גרים הייתם בארץ מצרים׃ את־יהוה אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשׁמו תשׁבע׃ הוא תהלתך והוא אלהיך אשׁר־עשׂה אתך את־הגדלת ואת־הנוראת האלה אשׁר ראו עיניך׃ בשׁבעים נפשׁ ירדו אבתיך מצרימה ועתה שׂמך יהוה אלהיך ככוכבי השׁמים לרב׃
שׁמע ישׂראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃ ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשׁך ובכל־מאדך׃ והיו הדברים האלה אשׁר אנכי מצוך היום על־לבבך׃ ושׁננתם לבניך ודברת בם בשׁבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשׁכבך ובקומך׃ וקשׁרתם לאות על־ידך והיו לטטפת בין עיניך׃ וכתבתם על־מזזות ביתך ובשׁעריך׃ והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשׁר נשׁבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשׁר לא־בנית׃ ובתים מלאים כל־טוב אשׁר לא־מלאת וברת חצובים אשׁר לא־חצבת כרמים וזיתים אשׁר לא־נטעת ואכלת ושׂבעת׃ השׁמר לך פן־תשׁכח את־יהוה אשׁר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים׃ את־יהוה אלהיך תירא ואתו תעבד ובשׁמו תשׁבע׃ לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשׁר סביבותיכם׃ כי אל קנא יהוה אלהיך בקרבך פן־יחרה אף־יהוה אלהיך בך והשׁמידך מעל פני האדמה׃ לא תנסו את־יהוה אלהיכם כאשׁר נסיתם במסה׃ שׁמור תשׁמרון את־מצות יהוה אלהיכם ועדתיו וחקיו אשׁר צוך׃ ועשׂית הישׁר והטוב בעיני יהוה למען ייטב לך ובאת וירשׁת את־הארץ הטבה אשׁר־נשׁבע יהוה לאבתיך׃ להדף את־כל־איביך מפניך כאשׁר דבר יהוה׃ כי־ישׁאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשׁפטים אשׁר צוה יהוה אלהינו אתכם׃ ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה׃ ויתן יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל־ביתו לעינינו׃ ואותנו הוציא משׁם למען הביא אתנו לתת לנו את־הארץ אשׁר נשׁבע לאבתינו׃ ויצונו יהוה לעשׂות את־כל־החקים האלה ליראה את־יהוה אלהינו לטוב לנו כל־הימים לחיתנו כהיום הזה׃ וצדקה תהיה־לנו כי־נשׁמר לעשׂות את־כל־המצוה הזאת לפני יהוה אלהינו כאשׁר צונו׃
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ הלך וקראת באזני ירושׁלם לאמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה׃ קדשׁ ישׂראל ליהוה ראשׁית תבואתה כל־אכליו יאשׁמו רעה תבא אליהם נאם־יהוה׃ שׁמעו דבר־יהוה בית יעקב וכל־משׁפחות בית ישׂראל׃ כה אמר יהוה מה־מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו׃ ולא אמרו איה יהוה המעלה אתנו מארץ מצרים המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושׁוחה בארץ ציה וצלמות בארץ לא־עבר בה אישׁ ולא־ישׁב אדם שׁם׃ ואביא אתכם אל־ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה ותבאו ותטמאו את־ארצי ונחלתי שׂמתם לתועבה׃ הכהנים לא אמרו איה יהוה ותפשׂי התורה לא ידעוני והרעים פשׁעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא־יועלו הלכו׃ לכן עד אריב אתכם נאם־יהוה ואת־בני בניכם אריב׃ כי עברו איי כתיים וראו וקדר שׁלחו והתבוננו מאד וראו הן היתה כזאת׃ הרפו ודעו כי־אנכי יוסף אלהים ארום בגוים ארום בארץ׃ יהוה צבאות עמנו משׂגב־לנו אלהי יעקב סלה׃ ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים׃ אכן כאדם תמותון וכאחד השׂרים תפלו׃ ועמי המיר כבודו בלוא יועיל׃ שׁמו שׁמים על־זאת ושׂערו חרבו מאד נאם־יהוה׃ כי־שׁתים רעות עשׂה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשׁברים אשׁר לא־יכלו המים׃
באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם־בשׂמי אכלתי יערי עם־דבשׁי שׁתיתי ייני עם־חלבי אכלו רעים שׁתו ושׁכרו דודים׃ אני ישׁנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי־לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שׁראשׁי נמלא־טל קוצותי רסיסי לילה׃ פשׁטתי את־כתנתי איככה אלבשׁנה רחצתי את־רגלי איככה אטנפם׃
אשׁת־חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃
בטח בה לב בעלה ושׁלל לא יחסר׃
גמלתהו טוב ולא־רע כל ימי חייה׃
דרשׁה צמר ופשׁתים ותעשׂ בחפץ כפיה׃
היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃
ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃
זממה שׂדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם׃
חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃
טעמה כי־טוב סחרה לא־יכבה בליל נרה׃
ידיה שׁלחה בכישׁור וכפיה תמכו פלך׃
כפה פרשׂה לעני וידיה שׁלחה לאביון׃
לא־תירא לביתה משׁלג כי כל־ביתה לבשׁ שׁנים׃
מרבדים עשׂתה־לה שׁשׁ וארגמן לבושׁה׃
נודע בשׁערים בעלה בשׁבתו עם־זקני־ארץ׃
סדין עשׂתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃
עז־והדר לבושׁה ותשׂחק ליום אחרון׃
פיה פתחה בחכמה ותורת־חסד על־לשׁונה׃
צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃
קמו בניה ויאשׁרוה בעלה ויהללה׃
רבות בנות עשׂו חיל ואת עלית על־כלנה׃
שׁקר החן והבל היפי אשׁה יראת־יהוה היא תתהלל׃
תנו־לה מפרי ידיה ויהללוה בשׁערים מעשׂיה׃
הוי החקקים חקקי־און ומכתבים עמל כתבו׃ להטות מדין דלים ולגזל משׁפט עניי עמי להיות אלמנות שׁללם ואת־יתומים יבזו׃ ומה־תעשׂו ליום פקדה ולשׁואה ממרחק תבוא על־מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם׃ בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו בכל־זאת לא־שׁב אפו ועוד ידו נטויה׃ הוי אשׁור שׁבט אפי ומטה־הוא בידם זעמי׃ בגוי חנף אשׁלחנו ועל־עם עברתי אצונו לשׁלל שׁלל ולבז בז ולשׂימו מרמס כחמר חוצות׃ והוא לא־כן ידמה ולבבו לא־כן יחשׁב כי להשׁמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט׃ כי יאמר הלא שׂרי יחדו מלכים׃ הלא ככרכמישׁ כלנו אם־לא כארפד חמת אם־לא כדמשׂק שׁמרון׃ כאשׁר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושׁלם ומשׁמרון׃ הלא כאשׁר עשׂיתי לשׁמרון ולאליליה כן אעשׂה לירושׁלם ולעצביה׃ והיה כי־יבצע אדני את־כל־מעשׂהו בהר ציון ובירושׁלם אפקד על־פרי־גדל לבב מלך־אשׁור ועל־תפארת רום עיניו׃ כי אמר בכח ידי עשׂיתי ובחכמתי כי נבנותי ואסיר גבולת עמים ועתידתיהם שׁושׂתי ואוריד כאביר יושׁבים׃ ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל־הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף׃ היתפאר הגרזן על החצב בו אם־יתגדל המשׂור על־מניפו כהניף שׁבט ואת־מרימיו כהרים מטה לא־עץ׃ לכן ישׁלח האדון יהוה צבאות במשׁמניו רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אשׁ׃ והיה אור־ישׂראל לאשׁ וקדושׁו ללהבה ובערה ואכלה שׁיתו ושׁמירו ביום אחד׃ וכבוד יערו וכרמלו מנפשׁ ועד־בשׂר יכלה והיה כמסס נסס׃ ושׁאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם׃ והיה ביום ההוא לא־יוסיף עוד שׁאר ישׂראל ופליטת בית־יעקב להשׁען על־מכהו ונשׁען על־יהוה קדושׁ ישׂראל באמת׃ שׁאר ישׁוב שׁאר יעקב אל־אל גבור׃
משׂא בבל אשׁר חזה ישׁעיהו בן־אמוץ׃ על הר־נשׁפה שׂאו־נס הרימו קול להם הניפו יד ויבאו פתחי נדיבים׃ אני צויתי למקדשׁי גם קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי׃ קול המון בהרים דמות עם־רב קול שׁאון ממלכות גוים נאספים יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה׃ באים מארץ מרחק מקצה השׁמים יהוה וכלי זעמו לחבל כל־הארץ׃ הילילו כי קרוב יום יהוה כשׁד משׁדי יבוא׃ על־כן כל־ידים תרפינה וכל־לבב אנושׁ ימס׃ ונבהלו צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון אישׁ אל־רעהו יתמהו פני להבים פניהם׃ הנה יום־יהוה בא אכזרי ועברה וחרון אף לשׂום הארץ לשׁמה וחטאיה ישׁמיד ממנה׃ כי־כוכבי השׁמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשׁך השׁמשׁ בצאתו וירח לא־יגיה אורו׃ ופקדתי על־תבל רעה ועל־רשׁעים עונם והשׁבתי גאון זדים וגאות עריצים אשׁפיל׃ אוקיר אנושׁ מפז ואדם מכתם אופיר׃ על־כן שׁמים ארגיז ותרעשׁ הארץ ממקומה בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו׃ והיה כצבי מדח וכצאן ואין מקבץ אישׁ אל־עמו יפנו ואישׁ אל־ארצו ינוסו׃ כל־הנמצא ידקר וכל־הנספה יפול בחרב׃ ועלליהם ירטשׁו לעיניהם ישׁסו בתיהם ונשׁיהם תשׁגלנה׃ הנני מעיר עליהם את־מדי אשׁר־כסף לא יחשׁבו וזהב לא יחפצו־בו׃ וקשׁתות נערים תרטשׁנה ופרי־בטן לא ירחמו על־בנים לא־תחוס עינם׃ והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשׂדים כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה׃ לא־תשׁב לנצח ולא תשׁכן עד־דור ודור ולא־יהל שׁם ערבי ורעים לא־ירבצו שׁם׃ ורבצו־שׁם ציים ומלאו בתיהם אחים ושׁכנו שׁם בנות יענה ושׂעירים ירקדו־שׁם׃ וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי ענג וקרוב לבוא עתה וימיה לא ימשׁכו׃
ואמר יהוה לי אני שלחתי את מלאכי שלך לפני שאתה׃ הבן שלך יושב ביד הימין שלי והוא הכין את הנתיב לפני אתה אלהים׃ רוח אדני יהוה עלי משח אתי מלאך של ברית אל־אברהם׃ ואמר יהוה אתנה בריתי ביני ובינך׃ ואמר יהוה אני דגלת לכם שרה והגר לפני שהגעת יחד כאחד כמו הנביא אברהם ניבא לך בעניין׃
ויסע משׁם אברהם ארצה הנגב וישׁב בין־קדשׁ ובין שׁור ויגר בגרר׃ ויאמר אברהם אל־שׂרה אשׁתו אחתי הוא וישׁלח אבימלך מלך גרר ויקח את־שׂרה׃ ויבא אלהים אל־אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על־האשׁה אשׁר־לקחת והוא בעלת בעל׃ ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם־צדיק תהרג׃ הלא הוא אמר־לי אחתי הוא והיא־גם־הוא אמרה אחי הוא בתם־לבבי ובנקין כפי עשׂיתי זאת׃ ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם־לבבך עשׂית זאת ואחשׂך גם־אנכי אותך מחטו־לי על־כן לא־נתתיך לנגע אליה׃ ועתה השׁב אשׁת־האישׁ כי־נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם־אינך משׁיב דע כי־מות תמות אתה וכל־אשׁר־לך׃ וישׁכם אבימלך בבקר ויקרא לכל־עבדיו וידבר את־כל־הדברים האלה באזניהם וייראו האנשׁים מאד׃ ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה־עשׂית לנו ומה־חטאתי לך כי־הבאת עלי ועל־ממלכתי חטאה גדלה מעשׂים אשׁר לא־יעשׂו עשׂית עמדי׃ ויאמר אבימלך אל־אברהם מה ראית כי עשׂית את־הדבר הזה׃ ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין־יראת אלהים במקום הזה והרגוני על־דבר אשׁתי׃ וגם־אמנה אחתי בת־אבי הוא אך לא בת־אמי ותהי־לי לאשׁה׃ ויהי כאשׁר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשׁר תעשׂי עמדי אל כל־המקום אשׁר נבוא שׁמה אמרי־לי אחי הוא׃ ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושׁפחת ויתן לאברהם וישׁב לו את שׂרה אשׁתו׃ ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שׁב׃ ולשׂרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא־לך כסות עינים לכל אשׁר אתך ואת כל ונכחת׃ ויתפלל אברהם אל־האלהים וירפא אלהים את־אבימלך ואת־אשׁתו ואמהתיו וילדו׃ כי־עצר עצר יהוה בעד כל־רחם לבית אבימלך על־דבר שׂרה אשׁת אברהם׃
וקרא יהוה שׁמי יוסף מלך ישׂראל ובעל לכל־צבא השׁמים ויאמר יהוה לי אני־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׃אספרה אל חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך׃ שׁאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי־ארץ׃ תרעם בשׁבט ברזל ככלי יוצר תנפצם׃ ועתה מלכים השׂכילו הוסרו שׁפטי ארץ׃ עבדו את־יהוה ביראה וגילו ברעדה׃ נשׁקו־בר פן־יאנף ותאבדו דרך כי־יבער כמעט אפו אשׁרי כל־חוסי בו׃נאם יהוה לאדני שׁב לימיני עד־אשׁית איביך הדם לרגליך׃ מטה־עזך ישׁלח יהוה מציון רדה בקרב איביך׃ עמך נדבת ביום חילך בהדרי־קדשׁ מרחם משׁחר לך טל ילדתיך׃ נשׁבע יהוה ולא ינחם אתה־כהן לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃ אדני על־ימינך מחץ ביום־אפו מלכים׃ ידין בגוים מלא גויות מחץ ראשׁ על־ארץ רבה׃ מנחל בדרך ישׁתה על־כן ירים ראשׁ׃ אני אדון יוסף ואני אומר יען כי נגשׁ העם הזה בפיו ובשׂפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשׁים מלמדה׃ לכן הנני יוסף להפליא את־העם־הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר׃ הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשׁך מעשׂיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו׃ הפככם אם־כחמר היצר יחשׁב כי־יאמר מעשׂה לעשׂהו לא עשׂני ויצר אמר ליוצרו לא הבין׃ הלוא־עוד מעט מזער ושׁב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשׁב׃ ושׁמעו ביום־ההוא החרשׁים דברי־ספר ומאפל ומחשׁך עיני עורים תראינה׃ ויספו ענוים ביהוה שׂמחה ואביוני אדם בקדושׁ ישׂראל יגילו׃ כי־אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל־שׁקדי און׃ מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשׁער יקשׁון ויטו בתהו צדיק׃ לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשׁר פדה את־אברהם לא־עתה יבושׁ יעקב ולא עתה פניו יחורו׃ כי בראתו ילדיו מעשׂה ידי בקרבו יקדישׁו שׁמי והקדישׁו את־קדושׁ יעקב ואת־אלהי ישׂראל יעריצו׃ וידעו תעי־רוח בינה ורוגנים ילמדו־לקח׃
אתה יהוה נכון לבי אלהים אשׁירה ואזמרה אף־כבודי׃עורה הנבל וכנור אעירה שׁחר׃אודך בעמים יהוה ואזמרך בל־אמים׃כי־גדול מעל־שׁמים חסדך ועד־שׁחקים אמתך׃רומה על־שׁמים אלהים ועל כל־הארץ כבודך׃למען יחלצון ידידיך הושׁיעה ימינך וענני׃אלהים דבר בקדשׁו אעלזה אחלקה שׁכם ועמק סכות אמדד׃לי גלעד לי מנשׁה ואפרים מעוז ראשׁי יהודה מחקקי׃מואב סיר רחצי על־אדום אשׁליך נעלי עלי־פלשׁת אתרועע׃מי יבלני עיר מבצר מי נחני עד־אדום׃הלא־אלהים זנחתנו ולא־תצא אלהים בצבאתינו׃הבה־לנו עזרת מצר ושׁוא תשׁועת אדם׃באלהים נעשׂה־חיל והוא יבוס צרינו׃ ויאמר יהוה אני־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׃ ויאמר אלהים נאם יהוה לאדני שׁב לימיני עד־אשׁית איביך הדם לרגליך׃
חזון עבדיה כה־אמר אדני יהוה לאדום שׁמועה שׁמענו מאת יהוה וציר בגוים שׁלח קומו ונקומה עליה למלחמה׃ הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד׃ זדון לבך השׁיאך שׁכני בחגוי־סלע מרום שׁבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ׃ אם־תגביה כנשׁר ואם־בין כוכבים שׂים קנך משׁם אורידך נאם־יהוה׃ אם־גנבים באו־לך אם־שׁודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם־בצרים באו לך הלוא ישׁאירו עללות׃ איך נחפשׂו עשׂו נבעו מצפניו׃ עד־הגבול שׁלחוך כל אנשׁי בריתך השׁיאוך יכלו לך אנשׁי שׁלמך לחמך ישׂימו מזור תחתיך אין תבונה בו׃ הלוא ביום ההוא נאם יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשׂו׃ וחתו גבוריך תימן למען יכרת־אישׁ מהר עשׂו מקטל׃ מחמס אחיך יעקב תכסך בושׁה ונכרת לעולם׃ ביום עמדך מנגד ביום שׁבות זרים חילו ונכרים באו שׁערו ועל־ירושׁלם ידו גורל גם־אתה כאחד מהם׃ ואל־תרא ביום־אחיך ביום נכרו ואל־תשׂמח לבני־יהודה ביום אבדם ואל־תגדל פיך ביום צרה׃ אל־תבוא בשׁער־עמי ביום אידם אל־תרא גם־אתה ברעתו ביום אידו ואל־תשׁלחנה בחילו ביום אידו׃ ואל־תעמד על־הפרק להכרית את־פליטיו ואל־תסגר שׂרידיו ביום צרה׃ כי־קרוב יום־יהוה על־כל־הגוים כאשׁר עשׂית יעשׂה לך גמלך ישׁוב בראשׁך׃ כי כאשׁר שׁתיתם על־הר קדשׁי ישׁתו כל־הגוים תמיד ושׁתו ולעו והיו כלוא היו׃ ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדשׁ וירשׁו בית יעקב את מורשׁיהם׃ והיה בית־יעקב אשׁ ובית יוסף להבה ובית עשׂו לקשׁ ודלקו בהם ואכלום ולא־יהיה שׂריד לבית עשׂו כי יהוה דבר׃ וירשׁו הנגב את־הר עשׂו והשׁפלה את־פלשׁתים וירשׁו את־שׂדה אפרים ואת שׂדה שׁמרון ובנימן את־הגלעד׃ וגלת החל־הזה לבני ישׂראל אשׁר־כנענים עד־צרפת וגלת ירושׁלם אשׁר בספרד ירשׁו את ערי הנגב׃ ועלו מושׁעים בהר ציון לשׁפט את־הר עשׂו והיתה ליהוה המלוכה׃
וידבר יהוה אל־משׁה לאמר׃ ואל־בני ישׂראל תאמר אישׁ אישׁ מבני ישׂראל ומן־הגר הגר בישׂראל אשׁר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן׃ ואני אתן את־פני באישׁ ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את־מקדשׁי ולחלל את־שׁם קדשׁי׃ ואם העלם יעלימו עם הארץ את־עיניהם מן־האישׁ ההוא בתתו מזרעו למלך לבלתי המית אתו׃ ושׂמתי אני את־פני באישׁ ההוא ובמשׁפחתו והכרתי אתו ואת כל־הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם׃ והנפשׁ אשׁר תפנה אל־האבת ואל־הידענים לזנת אחריהם ונתתי את־פני בנפשׁ ההוא והכרתי אתו מקרב עמו׃ והתקדשׁתם והייתם קדשׁים כי אני יהוה אלהיכם׃ ושׁמרתם את־חקתי ועשׂיתם אתם אני יהוה מקדשׁכם׃ כי־אישׁ אישׁ אשׁר יקלל את־אביו ואת־אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו׃ ואישׁ אשׁר ינאף את־אשׁת אישׁ אשׁר ינאף את־אשׁת רעהו מות־יומת הנאף והנאפת׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־אשׁת אביו ערות אביו גלה מות־יומתו שׁניהם דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־כלתו מות יומתו שׁניהם תבל עשׂו דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־זכר משׁכבי אשׁה תועבה עשׂו שׁניהם מות יומתו דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר יקח את־אשׁה ואת־אמה זמה הוא באשׁ ישׂרפו אתו ואתהן ולא־תהיה זמה בתוככם׃ ואישׁ אשׁר יתן שׁכבתו בבהמה מות יומת ואת־הבהמה תהרגו׃ ואשׁה אשׁר תקרב אל־כל־בהמה לרבעה אתה והרגת את־האשׁה ואת־הבהמה מות יומתו דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר־יקח את־אחתו בת־אביו או בת־אמו וראה את־ערותה והיא־תראה את־ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישׂא׃ ואישׁ אשׁר־ישׁכב את־אשׁה דוה וגלה את־ערותה את־מקרה הערה והוא גלתה את־מקור דמיה ונכרתו שׁניהם מקרב עמם׃ וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את־שׁארו הערה עונם ישׂאו׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־דדתו ערות דדו גלה חטאם ישׂאו ערירים ימתו׃ ואישׁ אשׁר יקח את־אשׁת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו׃ ושׁמרתם את־כל־חקתי ואת־כל־משׁפטי ועשׂיתם אתם ולא־תקיא אתכם הארץ אשׁר אני מביא אתכם שׁמה לשׁבת בה׃ ולא תלכו בחקת הגוי אשׁר־אני משׁלח מפניכם כי את־כל־אלה עשׂו ואקץ בם׃ ואמר לכם אתם תירשׁו את־אדמתם ואני אתננה לכם לרשׁת אתה ארץ זבת חלב ודבשׁ אני יהוה אלהיכם אשׁר־הבדלתי אתכם מן־העמים׃ והבדלתם בין־הבהמה הטהרה לטמאה ובין־העוף הטמא לטהר ולא־תשׁקצו את־נפשׁתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשׁר תרמשׂ האדמה אשׁר־הבדלתי לכם לטמא׃ והייתם לי קדשׁים כי קדושׁ אני יהוה ואבדל אתכם מן־העמים להיות לי׃ ואישׁ או־אשׁה כי־יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם דמיהם בם׃ ויאמר יהוה אל־משׁה אמר אל־הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפשׁ לא־יטמא בעמיו׃ כי אם־לשׁארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו׃ ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשׁר לא־היתה לאישׁ לה יטמא׃ לא יטמא בעל בעמיו להחלו׃ לא־יקרחה קרחה בראשׁם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשׂרם לא ישׂרטו שׂרטת׃ קדשׁים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שׁם אלהיהם כי את־אשׁי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדשׁ׃ אשׁה זנה וחללה לא יקחו ואשׁה גרושׁה מאישׁה לא יקחו כי־קדשׁ הוא לאלהיו׃ וקדשׁתו כי־את־לחם אלהיך הוא מקריב קדשׁ יהיה־לך כי קדושׁ אני יהוה מקדשׁכם׃ ובת אישׁ כהן כי תחל לזנות את־אביה היא מחללת באשׁ תשׂרף׃ והכהן הגדול מאחיו אשׁר־יוצק על־ראשׁו שׁמן המשׁחה ומלא את־ידו ללבשׁ את־הבגדים את־ראשׁו לא יפרע ובגדיו לא יפרם׃ ועל כל־נפשׁת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא׃ ומן־המקדשׁ לא יצא ולא יחלל את מקדשׁ אלהיו כי נזר שׁמן משׁחת אלהיו עליו אני יהוה׃ והוא אשׁה בבתוליה יקח׃ אלמנה וגרושׁה וחללה זנה את־אלה לא יקח כי אם־בתולה מעמיו יקח אשׁה׃ ולא־יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשׁו׃ וידבר יהוה אל־משׁה לאמר׃ דבר אל־אהרן לאמר אישׁ מזרעך לדרתם אשׁר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו׃ כי כל־אישׁ אשׁר־בו מום לא יקרב אישׁ עור או פסח או חרם או שׂרוע׃ או אישׁ אשׁר־יהיה בו שׁבר רגל או שׁבר יד׃ או־גבן או־דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשׁך׃ כל־אישׁ אשׁר־בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגשׁ להקריב את־אשׁי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגשׁ להקריב׃ לחם אלהיו מקדשׁי הקדשׁים ומן־הקדשׁים יאכל׃ אך אל־הפרכת לא יבא ואל־המזבח לא יגשׁ כי־מום בו ולא יחלל את־מקדשׁי כי אני יהוה מקדשׁם׃ וידבר משׁה אל־אהרן ואל־בניו ואל־כל־בני ישׂראל׃
لأَنَّ هَذَا فَرِيضَةٌ لإِسْرَائِيلَ حُكْمٌ لإِلَهِ يَعْقُوبَ. جَعَلَهُ شَهَادَةً فِي يُوسُفَ عِنْدَ خُرُوجِهِ عَلَى أَرْضِ مِصْرَ. سَمِعْتُ لِسَاناً لَمْ أَعْرِفْهُ. [أَبْعَدْتُ مِنَ الْحِمْلِ كَتِفَهُ. يَدَاهُ تَحَوَّلَتَا عَنِ السَّلِّ. فِي الضِّيقِ دَعَوْتَ فَنَجَّيْتُكَ. اسْتَجَبْتُكَ فِي سِتْرِ الرَّعْدِ. جَرَّبْتُكَ عَلَى مَاءِ مَرِيبَةَ]. سِلاَهْ. [اِسْمَعْ يَا شَعْبِي فَأُحَذِّرَكَ. يَا إِسْرَائِيلُ إِنْ سَمِعْتَ لِي. لاَ يَكُنْ فِيكَ إِلَهٌ غَرِيبٌ وَلاَ تَسْجُدْ لإِلَهٍ أَجْنَبِيٍّ. أَنَا يَهْوَهْ إِلَهُكَ الَّذِي أَصْعَدَكَ مِنْ أَرْضِ مِصْرَ. أَفْغِرْ فَاكَ فَأَمْلَأَهُ. فَلَمْ يَسْمَعْ شَعْبِي لِصَوْتِي وَإِسْرَائِيلُ لَمْ يَرْضَ بِي.
وَكَانَ إِلَيَّ كَلاَمُ يَهْوَهْ: [وَأَنْتَ يَا ابْنَ آدَمَ, خُذْ لِنَفْسِكَ عَصاً وَاحِدَةً وَاكْتُبْ عَلَيْهَا: لِيَهُوذَا وَلِبَنِي إِسْرَائِيلَ رُفَقَائِهِ. وَخُذْ عَصاً أُخْرَى وَاكْتُبْ عَلَيْهَا: لِيُوسُفَ عَصَا أَفْرَايِمَ وَكُلِّ بَيْتِ إِسْرَائِيلَ رُفَقَائِهِ. وَاقْرِنْهُمَا الْوَاحِدَةَ بِالأُخْرَى كَعَصاً وَاحِدَةٍ, فَتَصِيرَا وَاحِدَةً فِي يَدِكَ. فَإِذَا سَأَلَكَ أَبْنَاءُ شَعْبِكَ: أَمَا تُخْبِرُنَا مَا لَكَ وَهَذَا؟ فَقُلْ لَهُمْ: وَقَالَ يَهْوَهْ لِنُ لي، جوزيف، كما عذراء من إسرائيل على جبل أفرايم، يا مسيح الحارس الرأس، وأنا اعتنقها عندكم العذراء من بيت داود قبل أن يجتمعا وجودك اثنين، هي جسد واحد، وأنت جبل صهيون أَنَا قُلْتُ إِنَّكُمْ آلِهَةٌ وَبَنُو الْعَلِيِّ كُلُّكُمْ.
وَيْلٌ لأَرِيئِيلَ لأَرِيئِيلَ قَرْيَةٍ نَزَلَ عَلَيْهَا دَاوُدُ. زِيدُوا سَنَةً عَلَى سَنَةٍ. لِتَدُرِ الأَعْيَادُ. وَأَنَا أُضَايِقُ أَرِيئِيلَ فَيَكُونُ نَوْحٌ وَحُزْنٌ وَتَكُونُ لِي كَأَرِيئِيلَ. وَأُحِيطُ بِكِ كَالدَّائِرَةِ وَأُضَايِقُ عَلَيْكِ بِحِصْنٍ وَأُقِيمُ عَلَيْكِ مَتَارِسَ. فَتَتَّضِعِينَ وَتَتَكَلَّمِينَ مِنَ الأَرْضِ وَيَنْخَفِضُ قَوْلُكِ مِنَ التُّرَابِ وَيَكُونُ صَوْتُكِ كَخِيَالٍ مِنَ الأَرْضِ وَيُشَقْشَقُ قَوْلُكِ مِنَ التُّرَابِ. وَيَصِيرُ جُمْهُورُ أَعْدَائِكِ كَالْغُبَارِ الدَّقِيقِ وَجُمْهُورُ الْعُتَاةِ كَالْعُصَافَةِ الْمَارَّةِ. وَيَكُونُ ذَلِكَ فِي لَحْظَةٍ بَغْتَةً. مِنْ قِبَلِ رَبِّ الْجُنُودِ تُفْتَقَدُ بِرَعْدٍ وَزَلْزَلَةٍ وَصَوْتٍ عَظِيمٍ بِزَوْبَعَةٍ وَعَاصِفٍ وَلَهِيبِ نَارٍ آكِلَةٍ. وَيَكُونُ كَحُلْمٍ كَرُؤْيَا اللَّيْلِ جُمْهُورُ كُلِّ الأُمَمِ الْمُتَجَنِّدِينَ عَلَى أَرِيئِيلَ كُلُّ الْمُتَجَنِّدِينَ عَلَيْهَا وَعَلَى قِلاَعِهَا وَالَّذِينَ يُضَايِقُونَهَا. وَيَكُونُ كَمَا يَحْلُمُ الْجَائِعُ أَنَّهُ يَأْكُلُ ثُمَّ يَسْتَيْقِظُ وَإِذَا نَفْسُهُ فَارِغَةٌ. وَكَمَا يَحْلُمُ الْعَطْشَانُ أَنَّهُ يَشْرَبُ ثُمَّ يَسْتَيْقِظُ وَإِذَا هُوَ رَازِحٌ وَنَفْسُهُ مُشْتَهِيَةٌ. هَكَذَا يَكُونُ جُمْهُورُ كُلِّ الأُمَمِ الْمُتَجَنِّدِينَ عَلَى جَبَلِ صِهْيَوْنَ. تَوَانُوا وَابْهَتُوا. تَلَذَّذُوا وَاعْمُوا. قَدْ سَكِرُوا وَلَيْسَ مِنَ الْخَمْرِ. تَرَنَّحُوا وَلَيْسَ مِنَ الْمُسْكِرِ. لأَنَّ يَهْوَهْ قَدْ سَكَبَ عَلَيْكُمْ رُوحَ سُبَاتٍ وَأَغْمَضَ عُيُونَكُمُ. الأَنْبِيَاءُ وَرُؤَسَاؤُكُمُ النَّاظِرُونَ غَطَّاهُمْ. وَصَارَتْ لَكُمْ رُؤْيَا الْكُلِّ مِثْلَ كَلاَمِ السِّفْرِ الْمَخْتُومِ الَّذِي يَدْفَعُونَهُ لِعَارِفِ الْكِتَابَةِ قَائِلِينَ: «اقْرَأْ هَذَا» فَيَقُولُ: «لاَ أَسْتَطِيعُ لأَنَّهُ مَخْتُومٌ». أَوْ يُدْفَعُ الْكِتَابُ لِمَنْ لاَ يَعْرِفُ الْكِتَابَةَ وَيُقَالُ لَهُ: «اقْرَأْ هَذَا» فَيَقُولُ: « لاَ أَعْرِفُ الْكِتَابَةَ». فَقَالَ السَّيِّدُ يُوسُفَ: «لأَنَّ هَذَا الشَّعْبَ قَدِ اقْتَرَبَ إِلَيَّ بِفَمِهِ وَأَكْرَمَنِي بِشَفَتَيْهِ وَأَمَّا قَلْبُهُ فَأَبْعَدَهُ عَنِّي وَصَارَتْ مَخَافَتُهُمْ مِنِّي وَصِيَّةَ النَّاسِ مُعَلَّمَةً لِذَلِكَ هَئَنَذَا أَعُودُ أَصْنَعُ بِهَذَا الشَّعْبِ عَجَباً وَعَجِيباً فَتَبِيدُ حِكْمَةُ حُكَمَائِهِ وَيَخْتَفِي فَهْمُ فُهَمَائِهِ». وَيْلٌ لِلَّذِينَ يَتَعَمَّقُونَ لِيَكْتُمُوا رَأْيَهُمْ عَنِ يَهْوَهْ فَتَصِيرُ أَعْمَالُهُمْ فِي الظُّلْمَةِ وَيَقُولُونَ: «مَنْ يُبْصِرُنَا وَمَنْ يَعْرِفُنَا؟». يَا لَتَحْرِيفِكُمْ! هَلْ يُحْسَبُ الْجَابِلُ كَالطِّينِ حَتَّى يَقُولَ الْمَصْنُوعُ عَنْ صَانِعِهِ: «لَمْ يَصْنَعْنِي». أَوْ تَقُولُ الْجُبْلَةُ عَنْ جَابِلِهَا: «لَمْ يَفْهَمْ»؟ أَلَيْسَ فِي مُدَّةٍ يَسِيرَةٍ جِدّاً يَتَحَوَّلُ لُبْنَانُ بُسْتَاناً وَالْبُسْتَانُ يُحْسَبُ وَعْراً؟ وَيَسْمَعُ فِي ذَلِكَ الْيَوْمِ الصُّمُّ أَقْوَالَ السِّفْرِ وَتَنْظُرُ مِنَ الْقَتَامِ وَالظُّلْمَةِ عُيُونُ الْعُمْيِ وَيَزْدَادُ الْبَائِسُونَ فَرَحاً بِا يَهْوَهْ وَيَهْتِفُ مَسَاكِينُ النَّاسِ بِقُدُّوسِ إِسْرَائِيلَ. لأَنَّ الْعَاتِيَ قَدْ بَادَ وَفَنِيَ الْمُسْتَهْزِئُ وَانْقَطَعَ كُلُّ السَّاهِرِينَ عَلَى الإِثْمِ الَّذِينَ جَعَلُوا الإِنْسَانَ يُخْطِئُ بِكَلِمَةٍ وَنَصَبُوا فَخّاً لِلْمُنْصِفِ فِي الْبَابِ وَصَدُّوا الْبَارَّ بِالْبُطْلِ. لِذَلِكَ هَكَذَا يَقُولُيَهْوَهْ الَّذِي فَدَى إِبْرَاهِيمَ لِبَيْتِ يَعْقُوبَ: «لَيْسَ الآنَ يَخْجَلُ يَعْقُوبُ وَلَيْسَ الآنَ يَصْفَرُّ وَجْهُهُ. بَلْ عِنْدَ رُؤْيَةِ أَوْلاَدِهِ عَمَلِ يَدَيَّ فِي وَسَطِهِ يُقَدِّسُونَ اسْمِي وَيُقَدِّسُونَ قُدُّوسَ يَعْقُوبَ وَيَرْهَبُونَ إِلَهَ إِسْرَائِيلَ
مَزْمُورٌ يَا رَاعِيَ إِسْرَائِيلَ اصْغَ يَا قَائِدَ يُوسُفَ كَالضَّأْنِ يَا جَالِساً عَلَى الْكَرُوبِيمِ أَشْرِقْ. قُدَّامَ أَفْرَايِمَ وَبِنْيَامِينَ وَمَنَسَّى أَيْقِظْ جَبَرُوتَكَ وَهَلُمَّ لِخَلاَصِنَا. يَا إلوهيم أَرْجِعْنَا وَأَنِرْ بِوَجْهِكَ فَنَخْلُصَ.
كُفُّوا وَاعْلَمُوا أَنِّي أَنَا يُوسُفَ أَنَا إلوهيم. تَعَالَى بَيْنَ الأُمَمِ. تَعَالَى فِي الأَرْضِ.
لدينا يهوه الله يجب أن تبقى الأولى.
إذا أمتي أو شركة يتحول، يديرون ظهورهم على يهوه، والأصوات لتمرير قوانين أو سياسات العلمانية التي تحرم أي النظام الأساسي في اليهودية التوراة الكريم وأو الرسل والأنبياء أو كتابات، فمن واجبي يهوه، و ولدستور الولايات المتحدة، لإسقاط تلك الحكومة أو المؤسسة، لأنني أقسم مرتين للرب، للدفاع عن دستور الولايات المتحدة ضد كل الأعداء الأجانب والمحليين.
ثُمَّ قَالَ اللهُ لِمُوسَى: انَا يَهْوَهْ. وَانَا ظَهَرْتُ لابْرَاهِيمَ وإسماعيل وَاسْحَاقَ وَيَعْقُوبَ بِانِّي الْالَهُ الْقَادِرُ عَلَى كُلِّ شَيْءٍ. امَّا بِاسْمِي يَهْوَهْ فَلَمْ اعْرَفْ عِنْدَهُمْ.
يَهْوَهْ ارسلني فقال لي شعبه، لكنهم كانوا يكرهون لي عن الأحلام والرؤى من قبل يَهْوَهْ، وباع لي في أيدي اسْمَاعِيلَ
قَالَ يَهْوَهْ لِرَبِّي: اجْلِسْ عَنْ يَمِينِي حَتَّى أَضَعَ أَعْدَاءَكَ مَوْطِئاً لِقَدَمَيْكَ. يُرْسِلُ يَهْوَهْ قَضِيبَ عِزِّكَ مِنْ صِهْيَوْنَ. تَسَلَّطْ فِي وَسَطِ أَعْدَائِكَ. شَعْبُكَ مُنْتَدَبٌ فِي يَوْمِ قُوَّتِكَ فِي زِينَةٍ مُقَدَّسَةٍ مِنْ رَحِمِ الْفَجْرِ. لَكَ طَلُّ حَدَاثَتِكَ. أَقْسَمَ يَهْوَهْ وَلَنْ يَنْدَمَ: أَنْتَ كَاهِنٌ إِلَى الأَبَدِ عَلَى رُتْبَةِ مَلْكِي صَادِقَ. الرَّبُّ عَنْ يَمِينِكَ يُحَطِّمُ فِي يَوْمِ رِجْزِهِ مُلُوكاً. يَدِينُ بَيْنَ الأُمَمِ. مَلَأَ جُثَثاً أَرْضاً وَاسِعَةً. سَحَقَ رُؤُوسَهَا. مِنَ النَّهْرِ يَشْرَبُ فِي الطَّرِيقِ لِذَلِكَ يَرْفَعُ الرَّأْسَ.
قَالَ يَهْوَهْ أَنَا قُلْتُ إِنَّكُمْ آلِهَةٌ وَبَنُو الْعَلِيِّ كُلُّكُمْ.
قَالَ يَهْوَهْ أنا أرسلت الملاك الخاص أمام وجهك لإعداد المسار قبل وجهك أنا الرب جوزيف، ملاك العهد لإبراهيم مع ابني يسوع، ربي يجلس عن يمين يَهْوَهْ
كُفُّوا وَاعْلَمُوا أَنَا جوزيف أَنِّي أَنَا إلوهيم. تَعَالَى بَيْنَ الأُمَمِ. تَعَالَى فِي الأَرْضِ.
أَنَا جوزيف أَنِّي أَنَا إلوهيم فَسَمِعَ الذي صَوْتَ الْغُلامِ. وَنَادَى هَاجَرَ مِنَ السَّمَاءِ وَقَالَ لَهَا: «مَا لَكِ يَا هَاجَرُ؟ لا تَخَافِي إلوهيم سَمِعَ لِصَوْتِ الْغُلامِ حَيْثُ هُوَ.
أنا رسول من العهد على جميع نسل إبراهيم.
كان إبراهيم الختان عندما كان إسماعيل ختان السنة الثالثة عشرة، وإسحاق في اليوم الثامن، وكلها في نفس اليوم.
أنت وليس الختان على طاعة الريهوه الله مثل إسماعيل ومحمد؟
سرود درجات نزد یهوه ند در تنگی خود فریاد کردم و مرا اجابت فرمود. ای خداوند یهوه مرا خلاصی ده از لب دروغ و از زبان حیلهگر. چه چیز به تو داده شود و چه چیز بر تو افزوده گردد، ای زبان حیلهگر؟ تیرهای تیز جبّاران با اخگرهای طاق! وای بر من که در ماشک مأوا گزیدهام و در خیمههای قیدار ساکن شدهام. چه طویل شد سکونت جان من با کسی که سلامتی را دشمن میدارد! من از اهل سلامتی هستم، لیکن چونسخن میگویم، ایشان آماده جنگ میباشند.
بِسْمِ اللَّهِ الرَّحْمَـٰنِ الرَّحِيمِ الْحَمْدُ لِلَّهِ رَبِّ الْعَالَمِينَ الرَّحْمَـٰنِ الرَّحِيمِ مَالِكِ يَوْمِ الدِّينِ إِيَّاكَ نَعْبُدُ وَإِيَّاكَ نَسْتَعِينُ اهْدِنَا الصِّرَاطَ الْمُسْتَقِيمَ صِرَاطَ الَّذِينَ أَنْعَمْتَ عَلَيْهِمْ غَيْرِ الْمَغْضُوبِ عَلَيْهِمْ وَلَا الضَّالِّينَ
ثُمَّ قَالَ الله لِمُوسَى: «انَا يَهْوَهْ. وَانَا ظَهَرْتُ لابْرَاهِيمَ وَاسْحَاقَ وَيَعْقُوبَ بِانِّي الْالَهُ الْقَادِرُ عَلَى كُلِّ شَيْءٍ. وَامَّا بِاسْمِي يَهْوَهْ فَلَمْ اعْرَفْ عِنْدَهُمْ. وَايْضا اقَمْتُ مَعَهُمْ عَهْدِي: انْ اعْطِيَهُمْ ارْضَ كَنْعَانَ ارْضَ غُرْبَتِهِمِ الَّتِي تَغَرَّبُوا فِيهَ»
فَالآنَ يَا إِسْرَائِيلُ مَاذَا يَطْلُبُ مِنْكَ يَهْوَهْ الله إِلا أَنْ تَتَّقِيَ يَهْوَهْ إِلهَكَ لِتَسْلُكَ فِي كُلِّ طُرُقِهِ وَتُحِبَّهُ وَتَعْبُدَ يَهْوَهْ الله مِنْ كُلِّ قَلبِكَ وَمِنْ كُلِّ نَفْسِكَ وَتَحْفَظَ وَصَايَا يَهْوَهْ وَفَرَائِضَهُ التِي أَنَا أُوصِيكَ بِهَا اليَوْمَ لِخَيْرِكَ. هُوَذَا يَهْوَهْ الله السَّمَاوَاتُ وَسَمَاءُ السَّمَاوَاتِ وَالأَرْضُ وَكُلُّ مَا فِيهَا. وَلكِنَّ يَهْوَهْ الله التَصَقَ بِآبَائِكَ لِيُحِبَّهُمْ فَاخْتَارَ مِنْ بَعْدِهِمْ نَسْلهُمُ الذِي هُوَ أَنْتُمْ فَوْقَ جَمِيعِ الشُّعُوبِ كَمَا فِي هَذَا اليَوْمِ. فَاخْتِنُوا غُرْلةَ قُلُوبِكُمْ وَلا تُصَلِّبُوا رِقَابَكُمْ بَعْدُ. لأَنَّ يَهْوَهْ الله هُوَ إِلهُ الآلِهَةِ وَرَبُّ الأَرْبَابِ الإِلهُ العَظِيمُ الجَبَّارُ المَهِيبُ الذِي لا يَأْخُذُ بِالوُجُوهِ وَلا يَقْبَلُ رَشْوَةً الصَّانِعُ حَقَّ اليَتِيمِ وَالأَرْمَلةِ وَالمُحِبُّ الغَرِيبَ لِيُعْطِيَهُ طَعَاماً وَلِبَاساً. فَأَحِبُّوا الغَرِيبَ لأَنَّكُمْ كُنْتُمْ غُرَبَاءَ فِي أَرْضِ مِصْرَ. يَهْوَهْ إِلهَكَ تَتَّقِي. إِيَّاهُ تَعْبُدُ وَبِهِ تَلتَصِقُ وَبِاسْمِهِ تَحْلِفُ. هُوَ فَخْرُكَ وَهُوَ إِلهُكَ الذِي صَنَعَ مَعَكَ تِلكَ العَظَائِمَ وَالمَخَاوِفَ التِي أَبْصَرَتْهَا عَيْنَاكَ. سَبْعِينَ نَفْساً نَزَل آبَاؤُكَ إِلى مِصْرَ وَالآنَ قَدْ جَعَلكَ يَهْوَهْ الله كَنُجُومِ السَّمَاءِ فِي الكَثْرَةِ.
«إِسْمَعْ يَا إِسْرَائِيلُ: يَهْوَهْ الله يَهْوَهْ وَاحِدٌ. فَتُحِبُّ يَهْوَهْ الله مِنْ كُلِّ قَلبِكَ وَمِنْ كُلِّ نَفْسِكَ وَمِنْ كُلِّ قُوَّتِكَ. وَلتَكُنْ هَذِهِ الكَلِمَاتُ التِي أَنَا أُوصِيكَ بِهَا اليَوْمَ عَلى قَلبِكَ وَقُصَّهَا عَلى أَوْلادِكَ وَتَكَلمْ بِهَا حِينَ تَجْلِسُ فِي بَيْتِكَ وَحِينَ تَمْشِي فِي الطَّرِيقِ وَحِينَ تَنَامُ وَحِينَ تَقُومُ وَارْبُطْهَا عَلامَةً عَلى يَدِكَ وَلتَكُنْ عَصَائِبَ بَيْنَ عَيْنَيْكَ وَاكْتُبْهَا عَلى قَوَائِمِ أَبْوَابِ بَيْتِكَ وَعَلى أَبْوَابِكَ. وَمَتَى أَتَى بِكَ يَهْوَهْ الله إِلى الأَرْضِ التِي حَلفَ لآِبَائِكَ إِبْرَاهِيمَ وَإِسْحَاقَ وَيَعْقُوبَ أَنْ يُعْطِيَكَ إِلى مُدُنٍ عَظِيمَةٍ جَيِّدَةٍ لمْ تَبْنِهَا وَبُيُوتٍ مَمْلُوءَةٍ كُل خَيْرٍ لمْ تَمْلأْهَا وَآبَارٍ مَحْفُورَةٍ لمْ تَحْفُرْهَا وَكُرُومٍ وَزَيْتُونٍ لمْ تَغْرِسْهَا وَأَكَلتَ وَشَبِعْتَ فَاحْتَرِزْ لِئَلا تَنْسَى يَهْوَهْ الذِي أَخْرَجَكَ مِنْ أَرْضِ مِصْرَ مِنْ بَيْتِ العُبُودِيَّةِ. يَهْوَهْ الله تَتَّقِي وَإِيَّاهُ تَعْبُدُ وَبِاسْمِهِ تَحْلِفُ. لا تَسِيرُوا وَرَاءَ آلِهَةٍ أُخْرَى مِنْ آلِهَةِ الأُمَمِ التِي حَوْلكُمْ لأَنَّ يَهْوَهْ الله إِلهٌ غَيُورٌ فِي وَسَطِكُمْ لِئَلا يَحْمَى غَضَبُ يَهْوَهْ إِلهِكُمْ عَليْكُمْ فَيُبِيدَكُمْ عَنْ وَجْهِ الأَرْضِ. لا تُجَرِّبُوا يَهْوَهْ الله كَمَا جَرَّبْتُمُوهُ فِي مَسَّةَ. احْفَظُوا وَصَايَا يَهْوَهْ الله وَشَهَادَاتِهِ وَفَرَائِضِهِ التِي أَوْصَاكُمْ بِهَا. وَاعْمَلِ الصَّالِحَ وَالحَسَنَ فِي عَيْنَيِ يَهْوَهْ لِيَكُونَ لكَ خَيْرٌ وَتَدْخُل وَتَمْتَلِكَ الأَرْضَ الجَيِّدَةَ التِي حَلفَ يَهْوَهْ لآِبَائِكَ أَنْ يَنْفِيَ جَمِيعَ أَعْدَائِكَ مِنْ أَمَامِكَ. كَمَا تَكَلمَ الرَّبُّ. إِذَا سَأَلكَ ابْنُكَ غَداً: مَا هِيَ الشَّهَادَاتُ وَالفَرَائِضُ وَالأَحْكَامُ التِي أَوْصَاكُمْ بِهَا يَهْوَهْ الله؟ تَقُولُ لاِبْنِكَ: كُنَّا عَبِيداً لِفِرْعَوْنَ فِي مِصْرَ فَأَخْرَجَنَا الرَّبُّ مِنْ مِصْرَ بِيَدٍ شَدِيدَةٍ وَصَنَعَ يَهْوَهْ آيَاتٍ وَعَجَائِبَ عَظِيمَةً وَرَدِيئَةً بِمِصْرَ بِفِرْعَوْنَ وَجَمِيعِ بَيْتِهِ أَمَامَ أَعْيُنِنَا وَأَخْرَجَنَا مِنْ هُنَاكَ لِيَأْتِيَ بِنَا وَيُعْطِيَنَا الأَرْضَ التِي حَلفَ لآِبَائِنَا. فَأَمَرَنَا يَهْوَهْ أَنْ نَعْمَل جَمِيعَ هَذِهِ الفَرَائِضَ وَنَتَّقِيَ الرَّبَّ إِلهَنَا لِيَكُونَ لنَا خَيْرٌ كُل الأَيَّامِ وَيَسْتَبْقِيَنَا كَمَا فِي هَذَا اليَوْمِ. وَإِنَّهُ يَكُونُ لنَا بِرٌّ إِذَا حَفِظْنَا جَمِيعَ هَذِهِ الوَصَايَا لِنَعْمَلهَا أَمَامَ يَهْوَهْ الله كَمَا أَوْصَانَا.
وَصَارَتْ إِلَيَّ كَلِمَةُ يَهْوَهْ: اذْهَبْ وَنَادِ فِي أُذُنَيْ أُورُشَلِيمَ: هَكَذَا قَالَ يَهْوَهْ: قَدْ ذَكَرْتُ لَكِ غَيْرَةَ صِبَاكِ مَحَبَّةَ خِطْبَتِكِ ذِهَابَكِ وَرَائِي فِي الْبَرِّيَّةِ فِي أَرْضٍ غَيْرِ مَزْرُوعَةٍ. إِسْرَائِيلُ قُدْسٌ يَهْوَهْ أَوَائِلُ غَلَّتِهِ. كُلُّ آكِلِيهِ يَأْثَمُونَ. شَرٌّ يَأْتِي عَلَيْهِمْ يَقُولُ يَهْوَهْ. اِسْمَعُوا كَلِمَةَ يَهْوَهْ يَا بَيْتَ يَعْقُوبَ وَكُلَّ عَشَائِرِ بَيْتِ إِسْرَائِيلَ. هَكَذَا قَالَ يَهْوَهْ: مَاذَا وَجَدَ فِيَّ آبَاؤُكُمْ مِنْ جَوْرٍ حَتَّى ابْتَعَدُوا عَنِّي وَسَارُوا وَرَاءَ الْبَاطِلِ وَصَارُوا بَاطِلاً؟ وَلَمْ يَقُولُوا: أَيْنَ هُوَ يَهْوَهْ الَّذِي أَصْعَدَنَا مِنْ أَرْضِ مِصْرَ الَّذِي سَارَ بِنَا فِي الْبَرِّيَّةِ فِي أَرْضِ قَفْرٍ وَحُفَرٍ فِي أَرْضِ يُبُوسَةٍ وَظِلِّ الْمَوْتِ فِي أَرْضٍ لَمْ يَعْبُرْهَا رَجُلٌ وَلَمْ يَسْكُنْهَا إِنْسَانٌ؟ وَأَتَيْتُ بِكُمْ إِلَى أَرْضِ بَسَاتِينَ لِتَأْكُلُوا ثَمَرَهَا وَخَيْرَهَا. فَأَتَيْتُمْ وَنَجَّسْتُمْ أَرْضِي وَجَعَلْتُمْ مِيرَاثِي رِجْساً. اَلْكَهَنَةُ لَمْ يَقُولُوا: أَيْنَ هُوَ يَهْوَهْ؟ وَأَهْلُ الشَّرِيعَةِ لَمْ يَعْرِفُونِي وَالرُّعَاةُ عَصُوا عَلَيَّ وَالأَنْبِيَاءُ تَنَبَّأُوا بِبَعْلٍ وَذَهَبُوا وَرَاءَ مَا لاَ يَنْفَعُ. لِذَلِكَ أُخَاصِمُكُمْ بَعْدُ يَقُولُ يَهْوَهْ وَبَنِي بَنِيكُمْ أُخَاصِمُ. فَاعْبُرُوا جَزَائِرَ كِتِّيمَ وَانْظُرُوا وَأَرْسِلُوا إِلَى قِيدَارَ وَانْتَبِهُوا جِدّاً وَانْظُرُوا: هَلْ صَارَ مِثْلُ هَذَا؟ أَنَا قُلْتُ إِنَّكُمْ آلِهَةٌ وَبَنُو الْعَلِيِّ كُلُّكُمْ. كُفُّوا وَاعْلَمُوا أَنِّي أَنَا جوزيف إلوهيم. أَتَعَالَى بَيْنَ الأُمَمِ. أَتَعَالَى فِي الأَرْضِ. يَهْوَهْ الْجُنُودِ مَعَنَا. مَلْجَأُنَا اللهُ يَعْقُوبَ. سِلاَهْ. هَلْ بَدَلَتْ أُمّةٌ آلِهَةً وَهِيَ لَيْسَتْ آلِهَةً؟ أَمَّا شَعْبِي فَقَدْ بَدَلَ مَجْدَهُ بِمَا لاَ يَنْفَعُ! اِبْهَتِي أَيَّتُهَا السَّمَاوَاتُ مِنْ هَذَا وَاقْشَعِرِّي وَتَحَيَّرِي جِدّاً يَقُولُ يَهْوَهْ. لأَنَّ شَعْبِي عَمِلَ شَرَّيْنِ: تَرَكُونِي أَنَا يَنْبُوعَ الْمِيَاهِ الْحَيَّةِ لِيَنْقُرُوا لأَنْفُسِهِمْ آبَاراً آبَاراً مُشَقَّقَةً لاَ تَضْبُطُ مَاءً.
قَدْ دَخَلْتُ جَنَّتِي يَا أُخْتِي الْعَرُوسُ. قَطَفْتُ مُرِّي مَعَ طِيبِي. أَكَلْتُ شَهْدِي مَعَ عَسَلِي. شَرِبْتُ خَمْرِي مَعَ لَبَنِي. كُلُوا أَيُّهَا الأَصْحَابُ. اشْرَبُوا وَاسْكَرُوا أَيُّهَا الأَحِبَّاءُ. أَنَا نَائِمَةٌ وَقَلْبِي مُسْتَيْقِظٌ. صَوْتُ حَبِيبِي قَارِعاً: «اِفْتَحِي لِي يَا أُخْتِي يَا حَبِيبَتِي يَا حَمَامَتِي يَا كَامِلَتِي لأَنَّ رَأْسِي امْتَلَأَ مِنَ الطَّلِّ وَقُصَصِي مِنْ نَدَى اللَّيْلِ». قَدْ خَلَعْتُ ثَوْبِي فَكَيْفَ أَلْبِسُهُ؟ قَدْ غَسَلْتُ رِجْلَيَّ فَكَيْفَ أُوَسِّخُهُمَا؟
اِمْرَأَةٌ فَاضِلَةٌ مَنْ يَجِدُهَا؟ لأَنَّ ثَمَنَهَا يَفُوقُ اللَّآلِئَ.
بِهَا يَثِقُ قَلْبُ لها بَعْلٍ فَلاَ يَحْتَاجُ إِلَى غَنِيمَةٍ.
تَصْنَعُ لَهُ خَيْراً لاَ شَرّاً كُلَّ أَيَّامِ حَيَاتِهَا.
تَطْلُبُ صُوفاً وَكَتَّاناً وَتَشْتَغِلُ بِيَدَيْنِ رَاضِيَتَيْنِ.
هِيَ كَسُفُنِ التَّاجِرِ. تَجْلِبُ طَعَامَهَا مِنْ بَعِيدٍ.
وَتَقُومُ إِذِ اللَّيْلُ بَعْدُ وَتُعْطِي أَكْلاً لأَهْلِ بَيْتِهَا وَفَرِيضَةً لِفَتَيَاتِهَا.
تَتَأَمَّلُ حَقْلاً فَتَأْخُذُهُ وَبِثَمَرِ يَدَيْهَا تَغْرِسُ كَرْماً.
تُنَطِّقُ حَقَوَيْهَا بِالْقُوَّةِ وَتُشَدِّدُ ذِرَاعَيْهَا.
تَشْعُرُ أَنَّ تِجَارَتَهَا جَيِّدَةٌ. سِرَاجُهَا لاَ يَنْطَفِئُ فِي اللَّيْلِ.
تَمُدُّ يَدَيْهَا إِلَى الْمِغْزَلِ وَتُمْسِكُ كَفَّاهَا بِالْفَلْكَةِ.
تَبْسُطُ كَفَّيْهَا لِلْفَقِيرِ وَتَمُدُّ يَدَيْهَا إِلَى الْمِسْكِينِ.
لاَ تَخْشَى عَلَى بَيْتِهَا مِنَ الثَّلْجِ لأَنَّ كُلَّ أَهْلِ بَيْتِهَا لاَبِسُونَ حُلَلاً.
تَعْمَلُ لِنَفْسِهَا مُوَشَّيَاتٍ. لِبْسُهَا بُوصٌ وَأُرْجُوانٌ.
زَوْجُهَا مَعْرُوفٌ فِي الأَبْوَابِ حِينَ يَجْلِسُ بَيْنَ مَشَايِخِ الأَرْضِ.
تَصْنَعُ قُمْصَاناً وَتَبِيعُهَا وَتَعْرِضُ مَنَاطِقَ عَلَى الْكَنْعَانِيِّ.
اَلْعِزُّ وَالْبَهَاءُ لِبَاسُهَا وَتَضْحَكُ عَلَى الزَّمَنِ الآتِي.
تَفْتَحُ فَمَهَا بِالْحِكْمَةِ وَفِي لِسَانِهَا سُنَّةُ الْمَعْرُوفِ.
تُرَاقِبُ طُرُقَ أَهْلِ بَيْتِهَا وَلاَ تَأْكُلُ خُبْزَ الْكَسَلِ.
يَقُومُ أَوْلاَدُهَا وَيُطَوِّبُونَهَا. زَوْجُهَا أَيْضاً فَيَمْدَحُهَا.
بَنَاتٌ كَثِيرَاتٌ عَمِلْنَ فَضْلاً أَمَّا أَنْتِ فَفُقْتِ عَلَيْهِنَّ جَمِيعاً.
اَلْحُسْنُ غِشٌّ وَالْجَمَالُ بَاطِلٌ أَمَّا الْمَرْأَةُ الْمُتَّقِيَةُ يَهْوَهْ فَهِيَ تُمْدَحُ.
أَعْطُوهَا مِنْ ثَمَرِ يَدَيْهَا وَلْتَمْدَحْهَا أَعْمَالُهَا فِي الأَبْوَابِ.
في السنة الثالثة لكورش ملك فارس كشف امر لدانيال الذي سمي باسم بلطشاصر. والامر حق والجهاد عظيم وفهم الأمر وله معرفة الرؤيا.
Daniel 10:1
כי גם־לכם המלחמה אשר ראיתם בי ואשר עתה שמעים אתם עלי׃
اذ لكم الجهاد عينه الذي رأيتموه فيّ والآن تسمعون فيّ
Philippians 1:30
המלחמה הטובה נלחמתי את־המרוצה השלמתי את־האמונה נצרתי׃
قد جاهدت الجهاد الحسن اكملت السعي حفظت الايمان
2 Timothy 4:7
לכן גם־אנחנו אשר־ענן עדים רב כזה מסבב אתנו נשליכה ממנו כל־טרח והחטא המקיף עלינו ונרוצה בסבלנות את־המרוצה הערוכה לפנינו׃
لذلك نحن ايضا اذ لنا سحابة من الشهود مقدار هذه محيطة بنا لنطرح كل ثقل والخطية المحيطة بنا بسهولة ولنحاضر بالصبر في الجهاد الموضوع امامنا
Hebrews 12:1
סוף דבר אחי חזקו ביהוה ובעז גבורתו׃ לבשו כלי־נשק אלהים למען תוכלו עמד נגד נכלי השטן׃ כי לא עם־בשר ודם מלחמה לנו כי עם־שרים ושליטים עם־המשלים בחשכת העולם הזה עם־הרוחות הרעות אשר במרומים׃ על־כן אחזו בכלי־נשק אלהים למען תוכלו לקום ביום הרע ולמלא צבאכם ולעמוד׃ עמדו־נא חגורי האמת במתניכם ולבושים שריון הצדק׃ ורגליכם מנעלות להיות מוכנים לבשורת השלום׃ ועל־כל־אלה תפשו את־מגן האמונה אשר תוכלו לכבות בו את־חצי הרשע הדלקים׃ וקחו את־כובע הישועה וחרב הרוח שהיא דבר האלהים׃ והתמידו בכל־עת בתפלה ותחנונים ברוח ושקדו והתאמצו להעתיר יחד בעד כל־הקדשים׃ וגם־בעדי למען ינתן־לי הדבר בפתחי פי לגלות באמץ לב את־סוד הבשורה אשר אני מליצה במוסרות׃ למען אדבר בה כאשר מטל עלי לדבר ולא אחת׃
أَخِيراً يَا إِخْوَتِي تَقَوُّوا فِي يَهْوَهْ وَفِي شِدَّةِ قُوَّتِهِ. الْبَسُوا سِلاَحَ إلوهيم الْكَامِلَ لِكَيْ تَقْدِرُوا أَنْ تَثْبُتُوا ضِدَّ مَكَايِدِ إِبْلِيسَ. فَإِنَّ مُصَارَعَتَنَا لَيْسَتْ مَعَ دَمٍ وَلَحْمٍ، بَلْ مَعَ الرُّؤَسَاءِ، مَعَ السَّلاَطِينِ، مَعَ وُلاَةِ الْعَالَمِ، عَلَى ظُلْمَةِ هَذَا الدَّهْرِ، مَعَ أَجْنَادِ الشَّرِّ الرُّوحِيَّةِ فِي السَّمَاوِيَّاتِ. مِنْ أَجْلِ ذَلِكَ احْمِلُوا سِلاَحَ إلوهيم الْكَامِلَ لِكَيْ تَقْدِرُوا أَنْ تُقَاوِمُوا فِي الْيَوْمِ الشِّرِّيرِ، وَبَعْدَ أَنْ تُتَمِّمُوا كُلَّ شَيْءٍ أَنْ تَثْبُتُوا. فَاثْبُتُوا مُمَنْطِقِينَ أَحْقَاءَكُمْ بِالْحَقِّ، وَلاَبِسِينَ دِرْعَ الْبِرِّ، وَحَاذِينَ أَرْجُلَكُمْ بِاسْتِعْدَادِ إِنْجِيلِ السَّلاَمِ. حَامِلِينَ فَوْقَ الْكُلِّ تُرْسَ الإِيمَانِ، الَّذِي بِهِ تَقْدِرُونَ أَنْ تُطْفِئُوا جَمِيعَ سِهَامِ الشِّرِّيرِ الْمُلْتَهِبَةِ. وَخُذُوا خُوذَةَ الْخَلاَصِ، وَسَيْفَ الرُّوحِ الَّذِي هُوَ كَلِمَةُ اللهِ. مُصَلِّينَ بِكُلِّ صَلاَةٍ وَطِلْبَةٍ كُلَّ وَقْتٍ فِي الرُّوحِ، وَسَاهِرِينَ لِهَذَا بِعَيْنِهِ بِكُلِّ مُواظَبَةٍ وَطِلْبَةٍ، لأَجْلِ جَمِيعِ الْقِدِّيسِينَ، وَلأَجْلِي، لِكَيْ يُعْطَى لِي كَلاَمٌ عِنْدَ افْتِتَاحِ فَمِي، لِأُعْلِمَ جِهَاراً بِسِرِّ الإِنْجِيلِ، الَّذِي لأَجْلِهِ أَنَا سَفِيرٌ فِي سَلاَسِلَ، لِكَيْ أُجَاهِرَ فِيهِ كَمَا يَجِبُ أَنْ أَتَكَلَّمَ.
Ephesians 6:10-20
לרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה בנימין נתניהו מראשׁ יוסף ולקדקד נזיר אחיו׃ חלקת השדה אשר־נתן יעקב ליוסף בנו הוא לא שלך לקחת על ידי התורה׃
במאמר הראשון כתבתי על־כל אשר החל יהושׁע לעשות וללמד׃ עד־היום אשר לקח למרום אחרי צותו ברוח הקדש את־השליחים אשר־בחר בהם׃ ואשר גם־התיצב להם באתות רבות אחרי ענותו וירא אליהם ארבעים יום וידבר על־מלכות האלהים׃ ובאכלו עמהם צוה אתם לבלתי סור מירושלים ולהוחיל להבטחת האב אשר שמעתם ממני׃ כי יוחנן הטביל במים ואתם תטבלו ברוח הקדש בקרוב אחרי הימים האלה׃
ויהי בהתאספם יחדו וישאלהו לאמר אדנינו התשיב בעת הזאת את־המלכות לישראל׃ ויאמר אליהם לא לכם לדעת העתים והזמנים אשר קבע האב בשלטנו של׃
אבל תשאו גבורה בבוא עליכם רוח הקדש והייתם עדי בירושלים ובכל יהודה ובשומרון ועד־קצה הארץ׃ ויהי ככלותו לדבר זאת העלה והם ראים וישאהו ענן מנגד עיניהם׃ ויביטו אחריו השמים בעלותו והנה שני אנשים לבושי בדים נצבים עליהם׃ ויאמרו אנשי הגליל מה־תעמדו ועיניכם לשמים זה ישוע אשר הועלה מעליכם השמים בוא יבוא כאשר ראיתם אתו עלה למרום׃
נאם יהוה לאדני שׁב לימיני עד־אשׁית איביך הדם לרגליך׃ מטה־עזך ישׁלח יהוה מציון רדה בקרב איביך׃ עמך נדבת ביום חילך בהדרי־קדשׁ מרחם משׁחר לך טל ילדתיך׃ נשׁבע יהוה ולא ינחם אתה־כהן לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃ אדני על־ימינך מחץ ביום־אפו מלכים׃ ידין בגוים מלא גויות מחץ ראשׁ על־ארץ רבה׃ מנחל בדרך ישׁתה על־כן ירים ראשׁ׃
שתיים דיבר אל אברם והגר כאן׃ אל שדי הגבוה ביותר של כל אל ומלאך אלהים שנשלח לפני כדי להכין את הדרך לפניי על פי כמו שהכתוב׃ הנני שׁלח מלאכי ופנה־דרך לפני ופתאם יבוא אל־היכלו האדון אשׁר־אתם מבקשׁים ומלאך הברית אשׁר־אתם חפצים הנה־בא אמר יהוה צבאות׃ הרפו ודעו כי־אנכי אלהים ארום בגוים ארום בארץ׃
ויהי אברם בן־תשׁעים שׁנה ותשׁע שׁנים וירא יהוה אל־אברם ויאמר אליו
אני־אל שׁדי התהלך לפני והיה תמים׃ ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד׃ ויפל אברם על־פניו וידבר אתו אלהים׃ וגם קרא מלאך אלהים אל־הגר לאמר׃
וישׁמע אלהים את־קול הנער ויקרא מלאך אלהים אל־הגר מן־השׁמים ויאמר לה מה־לך הגר אל־תיראי כי־שׁמע אלהים אל־קול הנער באשׁר הוא־שׁם׃קומי שׂאי את־הנער והחזיקי את־ידך בו כי־לגוי גדול אשׂימנו׃ ויפקח אלהים את־עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את־החמת מים ותשׁק את־הנער׃
ויהי כאשר נודע לאדון כי שמעו הפרושים אשר יהושׁע העמיד וגם הטביל תלמידים הרבה מיוחנן׃ ואולם יהושׁע הוא לא הטביל כי אם־תלמידיו׃ ויצא מארץ יהודה וילך שנית הגלילה׃ ויהי לעבר דרך ארץ שמרון׃ ויבא לעיר מערי שמרון ושמה סוכר ממול חלקת השדה אשר־נתן יעקב ליוסף בנו׃
ויהי כאשׁר־בא יוסף אל־אחיו וימצאם בדתן׃ ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו׃ ויאמרו אישׁ אל־אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא׃ ועתה לכו ונהרגהו ונשׁלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה־יהיו חלמתיו׃ וישׁמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפשׁ׃ ויאמר אלהם ראובן אל־תשׁפכו־דם השׁליכו אתו אל־הבור הזה אשׁר במדבר ויד אל־תשׁלחו־בו למען הציל אתו מידם להשׁיבו אל־אביו׃ ויהי כאשׁר־בא יוסף אל־אחיו ויפשׁיטו את־יוסף את־כתנתו את־כתנת הפסים אשׁר עליו׃ ויקחהו וישׁלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים׃ וישׁבו לאכל־לחם וישׂאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישׁמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשׂאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה׃
ויקרא יוסף אלהים אל־הגר ויפקח יוסף את־עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את־החמת מים ותשׁק את־הנער׃
בן פרת יוסף בן פרת עלי־עין בנות צעדה עלי־שׁור׃ וימררהו ורבו וישׂטמהו בעלי חצים׃ ותשׁב באיתן קשׁתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משׁם רעה אבן ישׂראל׃ מאל אביך ויעזרך ואת שׁדי ויברכך ברכת שׁמים מעל ברכת תהום רבצת תחת ברכת שׁדים ורחם׃ ברכת אביך גברו על־ברכת הורי עד־תאות גבעת עולם תהיין לראשׁ יוסף ולקדקד נזיר אחיו׃
אספרה אל חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך׃ שׁאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי־ארץ׃ תרעם בשׁבט ברזל ככלי יוצר תנפצם׃ ועתה מלכים השׂכילו הוסרו שׁפטי ארץ׃ עבדו את־יהוה ביראה וגילו ברעדה׃ נשׁקו־בר פן־יאנף ותאבדו דרך כי־יבער כמעט אפו אשׁרי כל־חוסי בו׃
למה רגשׁו גוים ולאמים יהגו־ריק׃ יתיצבו מלכי־ארץ ורוזנים נוסדו־יחד על־יהוה ועל־משׁיחו׃ ננתקה את־מוסרותימו ונשׁליכה ממנו עבתימו׃ יושׁב בשׁמים ישׂחק אדני ילעג־למו׃ אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו׃ ואני נסכתי מלכי על־ציון הר־קדשׁי׃
אני השליח של אמנה לכל צאצאיו של אברהם׃
אברהם נימול כאשר ישמעאל היה בשנה שנימולה שלושה עשר ויצחק ביום השמיני כולם באותו היום׃
האם ברית המילה שלך לציית ליהוה אלהי כמו אברהם וישמעאל ויצחק?
ואלה תולדת יצחק בן־אברהם אברהם הוליד את־יצחק׃ ויהי יצחק בן־ארבעים שׁנה בקחתו את־רבקה בת־בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשׁה׃ ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשׁתו כי עקרה הוא ויעתר לו יהוה ותהר רבקה אשׁתו׃ ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם־כן למה זה אנכי ותלך לדרשׁ את־יהוה׃ ויאמר יהוה לה שׁני גיים בבטנך ושׁני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר׃ וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה׃ ויצא הראשׁון אדמוני כלו כאדרת שׂער ויקראו שׁמו עשׂו׃
רוח אדני יהוה עלי משׁח יהוה את יוסף כרועה יושבת בין כרובים לבשׂר חרב עורי על־רעי ועל־גבר עמיתי נאם יהוה צבאות הך את־הרעה ותפוצין הצאן והשׁבתי ידי על־הצערים׃ והיה בכל־הארץ נאם־יהוה פי־שׁנים בה יכרתו יגועו והשׁלשׁית יותר בה׃ והבאתי את־השׁלשׁית באשׁ וצרפתים כצרף את־הכסף ובחנתים כבחן את־הזהב הוא יקרא בשׁמי ואני אענה אתו אמרתי עמי הוא והוא יאמר יהוה אלהי׃
כי הנה האדון יהוה צבאות מסיר מירושׁלם ומיהודה משׁען ומשׁענה כל משׁען־לחם וכל משׁען־מים׃ גבור ואישׁ מלחמה שׁופט ונביא וקסם וזקן׃ שׂר־חמשׁים ונשׂוא פנים ויועץ וחכם חרשׁים ונבון לחשׁ׃ ונתתי נערים שׂריהם ותעלולים ימשׁלו־בם׃ ונגשׂ העם אישׁ באישׁ ואישׁ ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד׃ כי־יתפשׂ אישׁ באחיו בית אביו שׂמלה לכה קצין תהיה־לנו והמכשׁלה הזאת תחת ידך׃ ישׂא ביום ההוא לאמר לא־אהיה חבשׁ ובביתי אין לחם ואין שׂמלה לא תשׂימני קצין עם׃ כי כשׁלה ירושׁלם ויהודה נפל כי־לשׁונם ומעלליהם אל־יהוה למרות עני כבודו׃ הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדם הגידו לא כחדו אוי לנפשׁם כי־גמלו להם רעה׃ אמרו צדיק כי־טוב כי־פרי מעלליהם יאכלו׃ אוי לרשׁע רע כי־גמול ידיו יעשׂה לו׃ עמי נגשׂיו מעולל ונשׁים משׁלו בו עמי מאשׁריך מתעים ודרך ארחתיך בלעו׃ נצב לריב יהוה ועמד לדין עמים׃ יהוה במשׁפט יבוא עם־זקני עמו ושׂריו ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם׃ מלכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו נאם־אדני יהוה צבאות׃ ויאמר יהוה יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוות גרון ומשׂקרות עינים הלוך וטפף תלכנה וברגליהם תעכסנה׃ ושׂפח אדני קדקד בנות ציון ויהוה פתהן יערה׃ ביום ההוא יסיר אדני את תפארת העכסים והשׁביסים והשׂהרנים׃ הנטיפות והשׁירות והרעלות׃ הפארים והצעדות והקשׁרים ובתי הנפשׁ והלחשׁים׃ הטבעות ונזמי האף׃ המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים׃ והגלינים והסדינים והצניפות והרדידים׃ והיה תחת בשׂם מק יהיה ותחת חגורה נקפה ותחת מעשׂה מקשׁה קרחה ותחת פתיגיל מחגרת שׂק כי־תחת יפי׃ מתיך בחרב יפלו וגבורתך במלחמה׃ ואנו ואבלו פתחיה ונקתה לארץ תשׁב׃ והחזיקו שׁבע נשׁים באישׁ אחד ביום ההוא לאמר לחמנו נאכל ושׂמלתנו נלבשׁ רק יקרא שׁמך עלינו אסף חרפתנו׃ ביום ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישׂראל׃ והיה הנשׁאר בציון והנותר בירושׁלם קדושׁ יאמר לו כל־הכתוב לחיים בירושׁלם׃ אם רחץ אדני את צאת בנות־ציון ואת־דמי ירושׁלם ידיח מקרבה ברוח משׁפט וברוח בער׃ וברא יהוה על כל־מכון הר־ציון ועל־מקראה ענן יומם ועשׁן ונגה אשׁ להבה לילה כי על־כל־כבוד חפה׃ וסכה תהיה לצל־יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר׃
ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד ולישׁבי ירושׁלם לחטאת ולנדה׃ והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות אכרית את־שׁמות העצבים מן־הארץ ולא יזכרו עוד וגם את־הנביאים ואת־רוח הטמאה אעביר מן־הארץ׃ והיה כי־ינבא אישׁ עוד ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה כי שׁקר דברת בשׁם יהוה ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בהנבאו׃ והיה ביום ההוא יבשׁו הנביאים אישׁ מחזינו בהנבאתו ולא ילבשׁו אדרת שׂער למען כחשׁ׃ ואמר לא נביא אנכי אישׁ־עבד אדמה אנכי כי אדם הקנני מנעורי׃ ואמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשׁר הכיתי בית מאהבי׃
רעה ישׂראל האזינה נהג כצאן יוסף ישׁב הכרובים הופיעה׃ לפני אפרים ובנימן ומנשׁה עוררה את־גבורתך ולכה לישׁעתה לנו׃ אלהים השׁיבנו והאר פניך ונושׁעה׃ יהוה אלהים צבאות עד־מתי עשׁנת בתפלת עמך׃ האכלתם לחם דמעה ותשׁקמו בדמעות שׁלישׁ׃ תשׂימנו מדון לשׁכנינו ואיבינו ילעגו־למו׃ אלהים צבאות השׁיבנו והאר פניך ונושׁעה׃ גפן ממצרים תסיע תגרשׁ גוים ותטעה׃ פנית לפניה ותשׁרשׁ שׁרשׁיה ותמלא־ארץ׃ כסו הרים צלה וענפיה ארזי־אל׃ תשׁלח קצירה עד־ים ואל־נהר יונקותיה׃ למה פרצת גדריה וארוה כל־עברי דרך׃ יכרסמנה חזיר מיער וזיז שׂדי ירענה׃ אלהים צבאות שׁוב־נא הבט משׁמים וראה ופקד גפן זאת׃ וכנה אשׁר־נטעה ימינך ועל־בן אמצתה לך׃ שׂרפה באשׁ כסוחה מגערת פניך יאבדו׃ תהי־ידך על־אישׁ ימינך על־בן־אדם אמצת לך׃ ולא־נסוג ממך תחינו ובשׁמך נקרא׃ יהוה אלהים צבאות השׁיבנו האר פניך ונושׁעה׃
שׁיר המעלות אל־יהוה בצרתה לי קראתי ויענני׃ יהוה הצילה נפשׁי משׂפת־שׁקר מלשׁון רמיה׃ מה־יתן לך ומה־יסיף לך לשׁון רמיה׃ חצי גבור שׁנונים עם גחלי רתמים׃ אויה־לי כי־גרתי משׁך שׁכנתי עם־אהלי קדר׃ רבת שׁכנה־לה נפשׁי עם שׂונא שׁלום׃ אני־שׁלום וכי אדבר המה למלחמה׃
تَرْنِيمَةُ الْمَصَاعِدِ إِلَى يَهْوَهْ فِي ضِيقِي صَرَخْتُ فَاسْتَجَابَ لِي. يَا يَهْوَهْ نَجِّ نَفْسِي مِنْ شِفَاهِ الْكَذِبِ مِنْ لِسَانِ غِشٍّ. مَاذَا يُعْطِيكَ وَمَاذَا يَزِيدُ لَكَ لِسَانُ الْغِشِّ؟ سِهَامَ جَبَّارٍ مَسْنُونَةً مَعَ جَمْرِ الرَّتَمِ. وَيْلِي لِغُرْبَتِي فِي مَاشِكَ لِسَكَنِي فِي خِيَامِ قِيدَارَ! طَالَ عَلَى نَفْسِي سَكَنُهَا مَعَ مُبْغِضِ السَّلاَمِ. أَنَا سَلاَمٌ وَحِينَمَا أَتَكَلَّمُ فَهُمْ لِلْحَرْبِ.
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ בן־אדם שׁתים נשׁים בנות אם־אחת היו׃ ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שׁמה מעכו שׁדיהן ושׁם עשׂו דדי בתוליהן׃ ושׁמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושׁמותן שׁמרון אהלה וירושׁלם אהליבה׃ ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשׁור קרובים׃ לבשׁי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשׁים רכבי סוסים׃ ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשׁור כלם ובכל אשׁר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה׃ ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שׁכבו בנעוריה והמה עשׂו דדי בתוליה וישׁפכו תזנותם עליה׃ לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשׁור אשׁר עגבה עליהם׃ המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שׁם לנשׁים ושׁפוטים עשׂו בה׃ ותרא אחותה אהליבה ותשׁחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃ אל־בני אשׁור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשׁי מכלול פרשׁים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃ וארא כי נטמאה דרך אחד לשׁתיהן׃ ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשׁי מחקה על־הקיר צלמי כשׂדיים חקקים בשׁשׁר׃ חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשׁיהם מראה שׁלשׁים כלם דמות בני־בבל כשׂדים ארץ מולדתם׃ ותעגב עליהם למראה עיניה ותשׁלח מלאכים אליהם כשׂדימה׃ ויבאו אליה בני־בבל למשׁכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשׁה מהם׃ ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשׁי מעליה כאשׁר נקעה נפשׁי מעל אחותה׃ ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשׁר זנתה בארץ מצרים׃ ותעגבה על פלגשׁיהם אשׁר בשׂר־חמורים בשׂרם וזרמת סוסים זרמתם׃ ותפקדי את זמת נעוריך בעשׂות ממצרים דדיך למען שׁדי נעוריך׃ לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשׁר־נקעה נפשׁך מהם והבאתים עליך מסביב׃ בני בבל וכל־כשׂדים פקוד ושׁוע וקוע כל־בני אשׁור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שׁלשׁים וקרואים רכבי סוסים כלם׃ ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישׂימו עליך סביב ונתתי לפניהם משׁפט ושׁפטוך במשׁפטיהם׃ ונתתי קנאתי בך ועשׂו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באשׁ׃ והפשׁיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃ והשׁבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשׂאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃ כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשׁר שׂנאת ביד אשׁר־נקעה נפשׁך מהם׃ ועשׂו אותך בשׂנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃ עשׂה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשׁר־נטמאת בגלוליהם׃ בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃ כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשׁתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃ שׁכרון ויגון תמלאי כוס שׁמה ושׁממה כוס אחותך שׁמרון׃ ושׁתית אותה ומצית ואת־חרשׂיה תגרמי ושׁדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ לכן כה אמר אדני יהוה יען שׁכחת אותי ותשׁליכי אותי אחרי גוך וגם־את שׂאי זמתך ואת־תזנותיך׃ ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשׁפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃ כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשׁר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃ עוד זאת עשׂו לי טמאו את־מקדשׁי ביום ההוא ואת־שׁבתותי חללו׃ ובשׁחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשׁי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשׂו בתוך ביתי׃ ואף כי תשׁלחנה לאנשׁים באים ממרחק אשׁר מלאך שׁלוח אליהם והנה־באו לאשׁר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃ וישׁבת על־מטה כבודה ושׁלחן ערוך לפניה וקטרתי ושׁמני שׂמת עליה׃ וקול המון שׁלו בה ואל־אנשׁים מרב אדם מובאים סובאים ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשׁיהן׃ ואמר לבלה נאופים עת יזנה תזנותה והיא׃ ויבוא אליה כבוא אל־אשׁה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשׁת הזמה׃ ואנשׁים צדיקם המה ישׁפטו אותהם משׁפט נאפות ומשׁפט שׁפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃ כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃ ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באשׁ ישׂרפו׃ והשׁבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשׁים ולא תעשׂינה כזמתכנה׃ ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשׂאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃
בשמו של אלהי האדיב הרחמן׃ השבח לאלהי מאהב ומקיים את עולמות האדיב ביותר הרחמן ביותר ריבונו של יום הדין׃ אנחנו סוגדים לך נפשך וסיוע שאנו מחפשים. תראה לנו את הדרך הישרה הדרך של אלה שעליהם בידך העניקו החסד אלו שחלקו לא אינו זעם ושלא ללכת שולל׃
וידבר אלהי אל־משׁה ויאמר אליו אני יהוה׃ וארא אל־אברהם אל־יצחק ואל־יעקב באל שׁדי ושׁמי יהוה לא נודעתי להם׃ וגם הקמתי את־בריתי אתם לתת להם את־ארץ כנען את ארץ מגריהם אשׁר־גרו בה׃
ועתה ישׂראל מה יהוה אלהיך שׁאל מעמך כי אם־ליראה את־יהוה אלהיך ללכת בכל־דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את־יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשׁך׃ לשׁמר את־מצות יהוה ואת־חקתיו אשׁר אנכי מצוך היום לטוב לך׃ הן ליהוה אלהיך השׁמים ושׁמי השׁמים הארץ וכל־אשׁר־בה׃ רק באבתיך חשׁק יהוה לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל־העמים כיום הזה׃ ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשׁו עוד׃ כי יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשׁר לא־ישׂא פנים ולא יקח שׁחד׃ עשׂה משׁפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושׂמלה׃ ואהבתם את־הגר כי־גרים הייתם בארץ מצרים׃ את־יהוה אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשׁמו תשׁבע׃ הוא תהלתך והוא אלהיך אשׁר־עשׂה אתך את־הגדלת ואת־הנוראת האלה אשׁר ראו עיניך׃ בשׁבעים נפשׁ ירדו אבתיך מצרימה ועתה שׂמך יהוה אלהיך ככוכבי השׁמים לרב׃
שׁמע ישׂראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃ ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשׁך ובכל־מאדך׃ והיו הדברים האלה אשׁר אנכי מצוך היום על־לבבך׃ ושׁננתם לבניך ודברת בם בשׁבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשׁכבך ובקומך׃ וקשׁרתם לאות על־ידך והיו לטטפת בין עיניך׃ וכתבתם על־מזזות ביתך ובשׁעריך׃ והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשׁר נשׁבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשׁר לא־בנית׃ ובתים מלאים כל־טוב אשׁר לא־מלאת וברת חצובים אשׁר לא־חצבת כרמים וזיתים אשׁר לא־נטעת ואכלת ושׂבעת׃ השׁמר לך פן־תשׁכח את־יהוה אשׁר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים׃ את־יהוה אלהיך תירא ואתו תעבד ובשׁמו תשׁבע׃ לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשׁר סביבותיכם׃ כי אל קנא יהוה אלהיך בקרבך פן־יחרה אף־יהוה אלהיך בך והשׁמידך מעל פני האדמה׃ לא תנסו את־יהוה אלהיכם כאשׁר נסיתם במסה׃ שׁמור תשׁמרון את־מצות יהוה אלהיכם ועדתיו וחקיו אשׁר צוך׃ ועשׂית הישׁר והטוב בעיני יהוה למען ייטב לך ובאת וירשׁת את־הארץ הטבה אשׁר־נשׁבע יהוה לאבתיך׃ להדף את־כל־איביך מפניך כאשׁר דבר יהוה׃ כי־ישׁאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשׁפטים אשׁר צוה יהוה אלהינו אתכם׃ ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה׃ ויתן יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל־ביתו לעינינו׃ ואותנו הוציא משׁם למען הביא אתנו לתת לנו את־הארץ אשׁר נשׁבע לאבתינו׃ ויצונו יהוה לעשׂות את־כל־החקים האלה ליראה את־יהוה אלהינו לטוב לנו כל־הימים לחיתנו כהיום הזה׃ וצדקה תהיה־לנו כי־נשׁמר לעשׂות את־כל־המצוה הזאת לפני יהוה אלהינו כאשׁר צונו׃
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ הלך וקראת באזני ירושׁלם לאמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה׃ קדשׁ ישׂראל ליהוה ראשׁית תבואתה כל־אכליו יאשׁמו רעה תבא אליהם נאם־יהוה׃ שׁמעו דבר־יהוה בית יעקב וכל־משׁפחות בית ישׂראל׃ כה אמר יהוה מה־מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו׃ ולא אמרו איה יהוה המעלה אתנו מארץ מצרים המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושׁוחה בארץ ציה וצלמות בארץ לא־עבר בה אישׁ ולא־ישׁב אדם שׁם׃ ואביא אתכם אל־ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה ותבאו ותטמאו את־ארצי ונחלתי שׂמתם לתועבה׃ הכהנים לא אמרו איה יהוה ותפשׂי התורה לא ידעוני והרעים פשׁעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא־יועלו הלכו׃ לכן עד אריב אתכם נאם־יהוה ואת־בני בניכם אריב׃ כי עברו איי כתיים וראו וקדר שׁלחו והתבוננו מאד וראו הן היתה כזאת׃ הרפו ודעו כי־אנכי יוסף אלהים ארום בגוים ארום בארץ׃ יהוה צבאות עמנו משׂגב־לנו אלהי יעקב סלה׃ ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים׃ אכן כאדם תמותון וכאחד השׂרים תפלו׃ ועמי המיר כבודו בלוא יועיל׃ שׁמו שׁמים על־זאת ושׂערו חרבו מאד נאם־יהוה׃ כי־שׁתים רעות עשׂה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשׁברים אשׁר לא־יכלו המים׃
באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם־בשׂמי אכלתי יערי עם־דבשׁי שׁתיתי ייני עם־חלבי אכלו רעים שׁתו ושׁכרו דודים׃ אני ישׁנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי־לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שׁראשׁי נמלא־טל קוצותי רסיסי לילה׃ פשׁטתי את־כתנתי איככה אלבשׁנה רחצתי את־רגלי איככה אטנפם׃
אשׁת־חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃
בטח בה לב בעלה ושׁלל לא יחסר׃
גמלתהו טוב ולא־רע כל ימי חייה׃
דרשׁה צמר ופשׁתים ותעשׂ בחפץ כפיה׃
היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃
ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃
זממה שׂדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם׃
חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃
טעמה כי־טוב סחרה לא־יכבה בליל נרה׃
ידיה שׁלחה בכישׁור וכפיה תמכו פלך׃
כפה פרשׂה לעני וידיה שׁלחה לאביון׃
לא־תירא לביתה משׁלג כי כל־ביתה לבשׁ שׁנים׃
מרבדים עשׂתה־לה שׁשׁ וארגמן לבושׁה׃
נודע בשׁערים בעלה בשׁבתו עם־זקני־ארץ׃
סדין עשׂתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃
עז־והדר לבושׁה ותשׂחק ליום אחרון׃
פיה פתחה בחכמה ותורת־חסד על־לשׁונה׃
צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃
קמו בניה ויאשׁרוה בעלה ויהללה׃
רבות בנות עשׂו חיל ואת עלית על־כלנה׃
שׁקר החן והבל היפי אשׁה יראת־יהוה היא תתהלל׃
תנו־לה מפרי ידיה ויהללוה בשׁערים מעשׂיה׃
הוי החקקים חקקי־און ומכתבים עמל כתבו׃ להטות מדין דלים ולגזל משׁפט עניי עמי להיות אלמנות שׁללם ואת־יתומים יבזו׃ ומה־תעשׂו ליום פקדה ולשׁואה ממרחק תבוא על־מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם׃ בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו בכל־זאת לא־שׁב אפו ועוד ידו נטויה׃ הוי אשׁור שׁבט אפי ומטה־הוא בידם זעמי׃ בגוי חנף אשׁלחנו ועל־עם עברתי אצונו לשׁלל שׁלל ולבז בז ולשׂימו מרמס כחמר חוצות׃ והוא לא־כן ידמה ולבבו לא־כן יחשׁב כי להשׁמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט׃ כי יאמר הלא שׂרי יחדו מלכים׃ הלא ככרכמישׁ כלנו אם־לא כארפד חמת אם־לא כדמשׂק שׁמרון׃ כאשׁר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושׁלם ומשׁמרון׃ הלא כאשׁר עשׂיתי לשׁמרון ולאליליה כן אעשׂה לירושׁלם ולעצביה׃ והיה כי־יבצע אדני את־כל־מעשׂהו בהר ציון ובירושׁלם אפקד על־פרי־גדל לבב מלך־אשׁור ועל־תפארת רום עיניו׃ כי אמר בכח ידי עשׂיתי ובחכמתי כי נבנותי ואסיר גבולת עמים ועתידתיהם שׁושׂתי ואוריד כאביר יושׁבים׃ ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל־הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף׃ היתפאר הגרזן על החצב בו אם־יתגדל המשׂור על־מניפו כהניף שׁבט ואת־מרימיו כהרים מטה לא־עץ׃ לכן ישׁלח האדון יהוה צבאות במשׁמניו רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אשׁ׃ והיה אור־ישׂראל לאשׁ וקדושׁו ללהבה ובערה ואכלה שׁיתו ושׁמירו ביום אחד׃ וכבוד יערו וכרמלו מנפשׁ ועד־בשׂר יכלה והיה כמסס נסס׃ ושׁאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם׃ והיה ביום ההוא לא־יוסיף עוד שׁאר ישׂראל ופליטת בית־יעקב להשׁען על־מכהו ונשׁען על־יהוה קדושׁ ישׂראל באמת׃ שׁאר ישׁוב שׁאר יעקב אל־אל גבור׃
משׂא בבל אשׁר חזה ישׁעיהו בן־אמוץ׃ על הר־נשׁפה שׂאו־נס הרימו קול להם הניפו יד ויבאו פתחי נדיבים׃ אני צויתי למקדשׁי גם קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי׃ קול המון בהרים דמות עם־רב קול שׁאון ממלכות גוים נאספים יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה׃ באים מארץ מרחק מקצה השׁמים יהוה וכלי זעמו לחבל כל־הארץ׃ הילילו כי קרוב יום יהוה כשׁד משׁדי יבוא׃ על־כן כל־ידים תרפינה וכל־לבב אנושׁ ימס׃ ונבהלו צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון אישׁ אל־רעהו יתמהו פני להבים פניהם׃ הנה יום־יהוה בא אכזרי ועברה וחרון אף לשׂום הארץ לשׁמה וחטאיה ישׁמיד ממנה׃ כי־כוכבי השׁמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשׁך השׁמשׁ בצאתו וירח לא־יגיה אורו׃ ופקדתי על־תבל רעה ועל־רשׁעים עונם והשׁבתי גאון זדים וגאות עריצים אשׁפיל׃ אוקיר אנושׁ מפז ואדם מכתם אופיר׃ על־כן שׁמים ארגיז ותרעשׁ הארץ ממקומה בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו׃ והיה כצבי מדח וכצאן ואין מקבץ אישׁ אל־עמו יפנו ואישׁ אל־ארצו ינוסו׃ כל־הנמצא ידקר וכל־הנספה יפול בחרב׃ ועלליהם ירטשׁו לעיניהם ישׁסו בתיהם ונשׁיהם תשׁגלנה׃ הנני מעיר עליהם את־מדי אשׁר־כסף לא יחשׁבו וזהב לא יחפצו־בו׃ וקשׁתות נערים תרטשׁנה ופרי־בטן לא ירחמו על־בנים לא־תחוס עינם׃ והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשׂדים כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה׃ לא־תשׁב לנצח ולא תשׁכן עד־דור ודור ולא־יהל שׁם ערבי ורעים לא־ירבצו שׁם׃ ורבצו־שׁם ציים ומלאו בתיהם אחים ושׁכנו שׁם בנות יענה ושׂעירים ירקדו־שׁם׃ וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי ענג וקרוב לבוא עתה וימיה לא ימשׁכו׃
ואמר יהוה לי אני שלחתי את מלאכי שלך לפני שאתה׃ הבן שלך יושב ביד הימין שלי והוא הכין את הנתיב לפני אתה אלהים׃ רוח אדני יהוה עלי משח אתי מלאך של ברית אל־אברהם׃ ואמר יהוה אתנה בריתי ביני ובינך׃ ואמר יהוה אני דגלת לכם שרה והגר לפני שהגעת יחד כאחד כמו הנביא אברהם ניבא לך בעניין׃
ויסע משׁם אברהם ארצה הנגב וישׁב בין־קדשׁ ובין שׁור ויגר בגרר׃ ויאמר אברהם אל־שׂרה אשׁתו אחתי הוא וישׁלח אבימלך מלך גרר ויקח את־שׂרה׃ ויבא אלהים אל־אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על־האשׁה אשׁר־לקחת והוא בעלת בעל׃ ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם־צדיק תהרג׃ הלא הוא אמר־לי אחתי הוא והיא־גם־הוא אמרה אחי הוא בתם־לבבי ובנקין כפי עשׂיתי זאת׃ ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם־לבבך עשׂית זאת ואחשׂך גם־אנכי אותך מחטו־לי על־כן לא־נתתיך לנגע אליה׃ ועתה השׁב אשׁת־האישׁ כי־נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם־אינך משׁיב דע כי־מות תמות אתה וכל־אשׁר־לך׃ וישׁכם אבימלך בבקר ויקרא לכל־עבדיו וידבר את־כל־הדברים האלה באזניהם וייראו האנשׁים מאד׃ ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה־עשׂית לנו ומה־חטאתי לך כי־הבאת עלי ועל־ממלכתי חטאה גדלה מעשׂים אשׁר לא־יעשׂו עשׂית עמדי׃ ויאמר אבימלך אל־אברהם מה ראית כי עשׂית את־הדבר הזה׃ ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין־יראת אלהים במקום הזה והרגוני על־דבר אשׁתי׃ וגם־אמנה אחתי בת־אבי הוא אך לא בת־אמי ותהי־לי לאשׁה׃ ויהי כאשׁר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשׁר תעשׂי עמדי אל כל־המקום אשׁר נבוא שׁמה אמרי־לי אחי הוא׃ ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושׁפחת ויתן לאברהם וישׁב לו את שׂרה אשׁתו׃ ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שׁב׃ ולשׂרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא־לך כסות עינים לכל אשׁר אתך ואת כל ונכחת׃ ויתפלל אברהם אל־האלהים וירפא אלהים את־אבימלך ואת־אשׁתו ואמהתיו וילדו׃ כי־עצר עצר יהוה בעד כל־רחם לבית אבימלך על־דבר שׂרה אשׁת אברהם׃
וקרא יהוה שׁמי יוסף מלך ישׂראל ובעל לכל־צבא השׁמים ויאמר יהוה לי אני־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׃אספרה אל חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך׃ שׁאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי־ארץ׃ תרעם בשׁבט ברזל ככלי יוצר תנפצם׃ ועתה מלכים השׂכילו הוסרו שׁפטי ארץ׃ עבדו את־יהוה ביראה וגילו ברעדה׃ נשׁקו־בר פן־יאנף ותאבדו דרך כי־יבער כמעט אפו אשׁרי כל־חוסי בו׃נאם יהוה לאדני שׁב לימיני עד־אשׁית איביך הדם לרגליך׃ מטה־עזך ישׁלח יהוה מציון רדה בקרב איביך׃ עמך נדבת ביום חילך בהדרי־קדשׁ מרחם משׁחר לך טל ילדתיך׃ נשׁבע יהוה ולא ינחם אתה־כהן לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃ אדני על־ימינך מחץ ביום־אפו מלכים׃ ידין בגוים מלא גויות מחץ ראשׁ על־ארץ רבה׃ מנחל בדרך ישׁתה על־כן ירים ראשׁ׃ אני אדון יוסף ואני אומר יען כי נגשׁ העם הזה בפיו ובשׂפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשׁים מלמדה׃ לכן הנני יוסף להפליא את־העם־הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר׃ הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיה במחשׁך מעשׂיהם ויאמרו מי ראנו ומי יודענו׃ הפככם אם־כחמר היצר יחשׁב כי־יאמר מעשׂה לעשׂהו לא עשׂני ויצר אמר ליוצרו לא הבין׃ הלוא־עוד מעט מזער ושׁב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשׁב׃ ושׁמעו ביום־ההוא החרשׁים דברי־ספר ומאפל ומחשׁך עיני עורים תראינה׃ ויספו ענוים ביהוה שׂמחה ואביוני אדם בקדושׁ ישׂראל יגילו׃ כי־אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל־שׁקדי און׃ מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשׁער יקשׁון ויטו בתהו צדיק׃ לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשׁר פדה את־אברהם לא־עתה יבושׁ יעקב ולא עתה פניו יחורו׃ כי בראתו ילדיו מעשׂה ידי בקרבו יקדישׁו שׁמי והקדישׁו את־קדושׁ יעקב ואת־אלהי ישׂראל יעריצו׃ וידעו תעי־רוח בינה ורוגנים ילמדו־לקח׃
אתה יהוה נכון לבי אלהים אשׁירה ואזמרה אף־כבודי׃עורה הנבל וכנור אעירה שׁחר׃אודך בעמים יהוה ואזמרך בל־אמים׃כי־גדול מעל־שׁמים חסדך ועד־שׁחקים אמתך׃רומה על־שׁמים אלהים ועל כל־הארץ כבודך׃למען יחלצון ידידיך הושׁיעה ימינך וענני׃אלהים דבר בקדשׁו אעלזה אחלקה שׁכם ועמק סכות אמדד׃לי גלעד לי מנשׁה ואפרים מעוז ראשׁי יהודה מחקקי׃מואב סיר רחצי על־אדום אשׁליך נעלי עלי־פלשׁת אתרועע׃מי יבלני עיר מבצר מי נחני עד־אדום׃הלא־אלהים זנחתנו ולא־תצא אלהים בצבאתינו׃הבה־לנו עזרת מצר ושׁוא תשׁועת אדם׃באלהים נעשׂה־חיל והוא יבוס צרינו׃ ויאמר יהוה אני־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם׃ ויאמר אלהים נאם יהוה לאדני שׁב לימיני עד־אשׁית איביך הדם לרגליך׃
חזון עבדיה כה־אמר אדני יהוה לאדום שׁמועה שׁמענו מאת יהוה וציר בגוים שׁלח קומו ונקומה עליה למלחמה׃ הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד׃ זדון לבך השׁיאך שׁכני בחגוי־סלע מרום שׁבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ׃ אם־תגביה כנשׁר ואם־בין כוכבים שׂים קנך משׁם אורידך נאם־יהוה׃ אם־גנבים באו־לך אם־שׁודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם־בצרים באו לך הלוא ישׁאירו עללות׃ איך נחפשׂו עשׂו נבעו מצפניו׃ עד־הגבול שׁלחוך כל אנשׁי בריתך השׁיאוך יכלו לך אנשׁי שׁלמך לחמך ישׂימו מזור תחתיך אין תבונה בו׃ הלוא ביום ההוא נאם יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשׂו׃ וחתו גבוריך תימן למען יכרת־אישׁ מהר עשׂו מקטל׃ מחמס אחיך יעקב תכסך בושׁה ונכרת לעולם׃ ביום עמדך מנגד ביום שׁבות זרים חילו ונכרים באו שׁערו ועל־ירושׁלם ידו גורל גם־אתה כאחד מהם׃ ואל־תרא ביום־אחיך ביום נכרו ואל־תשׂמח לבני־יהודה ביום אבדם ואל־תגדל פיך ביום צרה׃ אל־תבוא בשׁער־עמי ביום אידם אל־תרא גם־אתה ברעתו ביום אידו ואל־תשׁלחנה בחילו ביום אידו׃ ואל־תעמד על־הפרק להכרית את־פליטיו ואל־תסגר שׂרידיו ביום צרה׃ כי־קרוב יום־יהוה על־כל־הגוים כאשׁר עשׂית יעשׂה לך גמלך ישׁוב בראשׁך׃ כי כאשׁר שׁתיתם על־הר קדשׁי ישׁתו כל־הגוים תמיד ושׁתו ולעו והיו כלוא היו׃ ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדשׁ וירשׁו בית יעקב את מורשׁיהם׃ והיה בית־יעקב אשׁ ובית יוסף להבה ובית עשׂו לקשׁ ודלקו בהם ואכלום ולא־יהיה שׂריד לבית עשׂו כי יהוה דבר׃ וירשׁו הנגב את־הר עשׂו והשׁפלה את־פלשׁתים וירשׁו את־שׂדה אפרים ואת שׂדה שׁמרון ובנימן את־הגלעד׃ וגלת החל־הזה לבני ישׂראל אשׁר־כנענים עד־צרפת וגלת ירושׁלם אשׁר בספרד ירשׁו את ערי הנגב׃ ועלו מושׁעים בהר ציון לשׁפט את־הר עשׂו והיתה ליהוה המלוכה׃
וידבר יהוה אל־משׁה לאמר׃ ואל־בני ישׂראל תאמר אישׁ אישׁ מבני ישׂראל ומן־הגר הגר בישׂראל אשׁר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן׃ ואני אתן את־פני באישׁ ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את־מקדשׁי ולחלל את־שׁם קדשׁי׃ ואם העלם יעלימו עם הארץ את־עיניהם מן־האישׁ ההוא בתתו מזרעו למלך לבלתי המית אתו׃ ושׂמתי אני את־פני באישׁ ההוא ובמשׁפחתו והכרתי אתו ואת כל־הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם׃ והנפשׁ אשׁר תפנה אל־האבת ואל־הידענים לזנת אחריהם ונתתי את־פני בנפשׁ ההוא והכרתי אתו מקרב עמו׃ והתקדשׁתם והייתם קדשׁים כי אני יהוה אלהיכם׃ ושׁמרתם את־חקתי ועשׂיתם אתם אני יהוה מקדשׁכם׃ כי־אישׁ אישׁ אשׁר יקלל את־אביו ואת־אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו׃ ואישׁ אשׁר ינאף את־אשׁת אישׁ אשׁר ינאף את־אשׁת רעהו מות־יומת הנאף והנאפת׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־אשׁת אביו ערות אביו גלה מות־יומתו שׁניהם דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־כלתו מות יומתו שׁניהם תבל עשׂו דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־זכר משׁכבי אשׁה תועבה עשׂו שׁניהם מות יומתו דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר יקח את־אשׁה ואת־אמה זמה הוא באשׁ ישׂרפו אתו ואתהן ולא־תהיה זמה בתוככם׃ ואישׁ אשׁר יתן שׁכבתו בבהמה מות יומת ואת־הבהמה תהרגו׃ ואשׁה אשׁר תקרב אל־כל־בהמה לרבעה אתה והרגת את־האשׁה ואת־הבהמה מות יומתו דמיהם בם׃ ואישׁ אשׁר־יקח את־אחתו בת־אביו או בת־אמו וראה את־ערותה והיא־תראה את־ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישׂא׃ ואישׁ אשׁר־ישׁכב את־אשׁה דוה וגלה את־ערותה את־מקרה הערה והוא גלתה את־מקור דמיה ונכרתו שׁניהם מקרב עמם׃ וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את־שׁארו הערה עונם ישׂאו׃ ואישׁ אשׁר ישׁכב את־דדתו ערות דדו גלה חטאם ישׂאו ערירים ימתו׃ ואישׁ אשׁר יקח את־אשׁת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו׃ ושׁמרתם את־כל־חקתי ואת־כל־משׁפטי ועשׂיתם אתם ולא־תקיא אתכם הארץ אשׁר אני מביא אתכם שׁמה לשׁבת בה׃ ולא תלכו בחקת הגוי אשׁר־אני משׁלח מפניכם כי את־כל־אלה עשׂו ואקץ בם׃ ואמר לכם אתם תירשׁו את־אדמתם ואני אתננה לכם לרשׁת אתה ארץ זבת חלב ודבשׁ אני יהוה אלהיכם אשׁר־הבדלתי אתכם מן־העמים׃ והבדלתם בין־הבהמה הטהרה לטמאה ובין־העוף הטמא לטהר ולא־תשׁקצו את־נפשׁתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשׁר תרמשׂ האדמה אשׁר־הבדלתי לכם לטמא׃ והייתם לי קדשׁים כי קדושׁ אני יהוה ואבדל אתכם מן־העמים להיות לי׃ ואישׁ או־אשׁה כי־יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם דמיהם בם׃ ויאמר יהוה אל־משׁה אמר אל־הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפשׁ לא־יטמא בעמיו׃ כי אם־לשׁארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו׃ ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשׁר לא־היתה לאישׁ לה יטמא׃ לא יטמא בעל בעמיו להחלו׃ לא־יקרחה קרחה בראשׁם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשׂרם לא ישׂרטו שׂרטת׃ קדשׁים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שׁם אלהיהם כי את־אשׁי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדשׁ׃ אשׁה זנה וחללה לא יקחו ואשׁה גרושׁה מאישׁה לא יקחו כי־קדשׁ הוא לאלהיו׃ וקדשׁתו כי־את־לחם אלהיך הוא מקריב קדשׁ יהיה־לך כי קדושׁ אני יהוה מקדשׁכם׃ ובת אישׁ כהן כי תחל לזנות את־אביה היא מחללת באשׁ תשׂרף׃ והכהן הגדול מאחיו אשׁר־יוצק על־ראשׁו שׁמן המשׁחה ומלא את־ידו ללבשׁ את־הבגדים את־ראשׁו לא יפרע ובגדיו לא יפרם׃ ועל כל־נפשׁת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא׃ ומן־המקדשׁ לא יצא ולא יחלל את מקדשׁ אלהיו כי נזר שׁמן משׁחת אלהיו עליו אני יהוה׃ והוא אשׁה בבתוליה יקח׃ אלמנה וגרושׁה וחללה זנה את־אלה לא יקח כי אם־בתולה מעמיו יקח אשׁה׃ ולא־יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשׁו׃ וידבר יהוה אל־משׁה לאמר׃ דבר אל־אהרן לאמר אישׁ מזרעך לדרתם אשׁר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו׃ כי כל־אישׁ אשׁר־בו מום לא יקרב אישׁ עור או פסח או חרם או שׂרוע׃ או אישׁ אשׁר־יהיה בו שׁבר רגל או שׁבר יד׃ או־גבן או־דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשׁך׃ כל־אישׁ אשׁר־בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגשׁ להקריב את־אשׁי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגשׁ להקריב׃ לחם אלהיו מקדשׁי הקדשׁים ומן־הקדשׁים יאכל׃ אך אל־הפרכת לא יבא ואל־המזבח לא יגשׁ כי־מום בו ולא יחלל את־מקדשׁי כי אני יהוה מקדשׁם׃ וידבר משׁה אל־אהרן ואל־בניו ואל־כל־בני ישׂראל׃
لأَنَّ هَذَا فَرِيضَةٌ لإِسْرَائِيلَ حُكْمٌ لإِلَهِ يَعْقُوبَ. جَعَلَهُ شَهَادَةً فِي يُوسُفَ عِنْدَ خُرُوجِهِ عَلَى أَرْضِ مِصْرَ. سَمِعْتُ لِسَاناً لَمْ أَعْرِفْهُ. [أَبْعَدْتُ مِنَ الْحِمْلِ كَتِفَهُ. يَدَاهُ تَحَوَّلَتَا عَنِ السَّلِّ. فِي الضِّيقِ دَعَوْتَ فَنَجَّيْتُكَ. اسْتَجَبْتُكَ فِي سِتْرِ الرَّعْدِ. جَرَّبْتُكَ عَلَى مَاءِ مَرِيبَةَ]. سِلاَهْ. [اِسْمَعْ يَا شَعْبِي فَأُحَذِّرَكَ. يَا إِسْرَائِيلُ إِنْ سَمِعْتَ لِي. لاَ يَكُنْ فِيكَ إِلَهٌ غَرِيبٌ وَلاَ تَسْجُدْ لإِلَهٍ أَجْنَبِيٍّ. أَنَا يَهْوَهْ إِلَهُكَ الَّذِي أَصْعَدَكَ مِنْ أَرْضِ مِصْرَ. أَفْغِرْ فَاكَ فَأَمْلَأَهُ. فَلَمْ يَسْمَعْ شَعْبِي لِصَوْتِي وَإِسْرَائِيلُ لَمْ يَرْضَ بِي.
وَكَانَ إِلَيَّ كَلاَمُ يَهْوَهْ: [وَأَنْتَ يَا ابْنَ آدَمَ, خُذْ لِنَفْسِكَ عَصاً وَاحِدَةً وَاكْتُبْ عَلَيْهَا: لِيَهُوذَا وَلِبَنِي إِسْرَائِيلَ رُفَقَائِهِ. وَخُذْ عَصاً أُخْرَى وَاكْتُبْ عَلَيْهَا: لِيُوسُفَ عَصَا أَفْرَايِمَ وَكُلِّ بَيْتِ إِسْرَائِيلَ رُفَقَائِهِ. وَاقْرِنْهُمَا الْوَاحِدَةَ بِالأُخْرَى كَعَصاً وَاحِدَةٍ, فَتَصِيرَا وَاحِدَةً فِي يَدِكَ. فَإِذَا سَأَلَكَ أَبْنَاءُ شَعْبِكَ: أَمَا تُخْبِرُنَا مَا لَكَ وَهَذَا؟ فَقُلْ لَهُمْ: وَقَالَ يَهْوَهْ لِنُ لي، جوزيف، كما عذراء من إسرائيل على جبل أفرايم، يا مسيح الحارس الرأس، وأنا اعتنقها عندكم العذراء من بيت داود قبل أن يجتمعا وجودك اثنين، هي جسد واحد، وأنت جبل صهيون أَنَا قُلْتُ إِنَّكُمْ آلِهَةٌ وَبَنُو الْعَلِيِّ كُلُّكُمْ.
وَيْلٌ لأَرِيئِيلَ لأَرِيئِيلَ قَرْيَةٍ نَزَلَ عَلَيْهَا دَاوُدُ. زِيدُوا سَنَةً عَلَى سَنَةٍ. لِتَدُرِ الأَعْيَادُ. وَأَنَا أُضَايِقُ أَرِيئِيلَ فَيَكُونُ نَوْحٌ وَحُزْنٌ وَتَكُونُ لِي كَأَرِيئِيلَ. وَأُحِيطُ بِكِ كَالدَّائِرَةِ وَأُضَايِقُ عَلَيْكِ بِحِصْنٍ وَأُقِيمُ عَلَيْكِ مَتَارِسَ. فَتَتَّضِعِينَ وَتَتَكَلَّمِينَ مِنَ الأَرْضِ وَيَنْخَفِضُ قَوْلُكِ مِنَ التُّرَابِ وَيَكُونُ صَوْتُكِ كَخِيَالٍ مِنَ الأَرْضِ وَيُشَقْشَقُ قَوْلُكِ مِنَ التُّرَابِ. وَيَصِيرُ جُمْهُورُ أَعْدَائِكِ كَالْغُبَارِ الدَّقِيقِ وَجُمْهُورُ الْعُتَاةِ كَالْعُصَافَةِ الْمَارَّةِ. وَيَكُونُ ذَلِكَ فِي لَحْظَةٍ بَغْتَةً. مِنْ قِبَلِ رَبِّ الْجُنُودِ تُفْتَقَدُ بِرَعْدٍ وَزَلْزَلَةٍ وَصَوْتٍ عَظِيمٍ بِزَوْبَعَةٍ وَعَاصِفٍ وَلَهِيبِ نَارٍ آكِلَةٍ. وَيَكُونُ كَحُلْمٍ كَرُؤْيَا اللَّيْلِ جُمْهُورُ كُلِّ الأُمَمِ الْمُتَجَنِّدِينَ عَلَى أَرِيئِيلَ كُلُّ الْمُتَجَنِّدِينَ عَلَيْهَا وَعَلَى قِلاَعِهَا وَالَّذِينَ يُضَايِقُونَهَا. وَيَكُونُ كَمَا يَحْلُمُ الْجَائِعُ أَنَّهُ يَأْكُلُ ثُمَّ يَسْتَيْقِظُ وَإِذَا نَفْسُهُ فَارِغَةٌ. وَكَمَا يَحْلُمُ الْعَطْشَانُ أَنَّهُ يَشْرَبُ ثُمَّ يَسْتَيْقِظُ وَإِذَا هُوَ رَازِحٌ وَنَفْسُهُ مُشْتَهِيَةٌ. هَكَذَا يَكُونُ جُمْهُورُ كُلِّ الأُمَمِ الْمُتَجَنِّدِينَ عَلَى جَبَلِ صِهْيَوْنَ. تَوَانُوا وَابْهَتُوا. تَلَذَّذُوا وَاعْمُوا. قَدْ سَكِرُوا وَلَيْسَ مِنَ الْخَمْرِ. تَرَنَّحُوا وَلَيْسَ مِنَ الْمُسْكِرِ. لأَنَّ يَهْوَهْ قَدْ سَكَبَ عَلَيْكُمْ رُوحَ سُبَاتٍ وَأَغْمَضَ عُيُونَكُمُ. الأَنْبِيَاءُ وَرُؤَسَاؤُكُمُ النَّاظِرُونَ غَطَّاهُمْ. وَصَارَتْ لَكُمْ رُؤْيَا الْكُلِّ مِثْلَ كَلاَمِ السِّفْرِ الْمَخْتُومِ الَّذِي يَدْفَعُونَهُ لِعَارِفِ الْكِتَابَةِ قَائِلِينَ: «اقْرَأْ هَذَا» فَيَقُولُ: «لاَ أَسْتَطِيعُ لأَنَّهُ مَخْتُومٌ». أَوْ يُدْفَعُ الْكِتَابُ لِمَنْ لاَ يَعْرِفُ الْكِتَابَةَ وَيُقَالُ لَهُ: «اقْرَأْ هَذَا» فَيَقُولُ: « لاَ أَعْرِفُ الْكِتَابَةَ». فَقَالَ السَّيِّدُ يُوسُفَ: «لأَنَّ هَذَا الشَّعْبَ قَدِ اقْتَرَبَ إِلَيَّ بِفَمِهِ وَأَكْرَمَنِي بِشَفَتَيْهِ وَأَمَّا قَلْبُهُ فَأَبْعَدَهُ عَنِّي وَصَارَتْ مَخَافَتُهُمْ مِنِّي وَصِيَّةَ النَّاسِ مُعَلَّمَةً لِذَلِكَ هَئَنَذَا أَعُودُ أَصْنَعُ بِهَذَا الشَّعْبِ عَجَباً وَعَجِيباً فَتَبِيدُ حِكْمَةُ حُكَمَائِهِ وَيَخْتَفِي فَهْمُ فُهَمَائِهِ». وَيْلٌ لِلَّذِينَ يَتَعَمَّقُونَ لِيَكْتُمُوا رَأْيَهُمْ عَنِ يَهْوَهْ فَتَصِيرُ أَعْمَالُهُمْ فِي الظُّلْمَةِ وَيَقُولُونَ: «مَنْ يُبْصِرُنَا وَمَنْ يَعْرِفُنَا؟». يَا لَتَحْرِيفِكُمْ! هَلْ يُحْسَبُ الْجَابِلُ كَالطِّينِ حَتَّى يَقُولَ الْمَصْنُوعُ عَنْ صَانِعِهِ: «لَمْ يَصْنَعْنِي». أَوْ تَقُولُ الْجُبْلَةُ عَنْ جَابِلِهَا: «لَمْ يَفْهَمْ»؟ أَلَيْسَ فِي مُدَّةٍ يَسِيرَةٍ جِدّاً يَتَحَوَّلُ لُبْنَانُ بُسْتَاناً وَالْبُسْتَانُ يُحْسَبُ وَعْراً؟ وَيَسْمَعُ فِي ذَلِكَ الْيَوْمِ الصُّمُّ أَقْوَالَ السِّفْرِ وَتَنْظُرُ مِنَ الْقَتَامِ وَالظُّلْمَةِ عُيُونُ الْعُمْيِ وَيَزْدَادُ الْبَائِسُونَ فَرَحاً بِا يَهْوَهْ وَيَهْتِفُ مَسَاكِينُ النَّاسِ بِقُدُّوسِ إِسْرَائِيلَ. لأَنَّ الْعَاتِيَ قَدْ بَادَ وَفَنِيَ الْمُسْتَهْزِئُ وَانْقَطَعَ كُلُّ السَّاهِرِينَ عَلَى الإِثْمِ الَّذِينَ جَعَلُوا الإِنْسَانَ يُخْطِئُ بِكَلِمَةٍ وَنَصَبُوا فَخّاً لِلْمُنْصِفِ فِي الْبَابِ وَصَدُّوا الْبَارَّ بِالْبُطْلِ. لِذَلِكَ هَكَذَا يَقُولُيَهْوَهْ الَّذِي فَدَى إِبْرَاهِيمَ لِبَيْتِ يَعْقُوبَ: «لَيْسَ الآنَ يَخْجَلُ يَعْقُوبُ وَلَيْسَ الآنَ يَصْفَرُّ وَجْهُهُ. بَلْ عِنْدَ رُؤْيَةِ أَوْلاَدِهِ عَمَلِ يَدَيَّ فِي وَسَطِهِ يُقَدِّسُونَ اسْمِي وَيُقَدِّسُونَ قُدُّوسَ يَعْقُوبَ وَيَرْهَبُونَ إِلَهَ إِسْرَائِيلَ
مَزْمُورٌ يَا رَاعِيَ إِسْرَائِيلَ اصْغَ يَا قَائِدَ يُوسُفَ كَالضَّأْنِ يَا جَالِساً عَلَى الْكَرُوبِيمِ أَشْرِقْ. قُدَّامَ أَفْرَايِمَ وَبِنْيَامِينَ وَمَنَسَّى أَيْقِظْ جَبَرُوتَكَ وَهَلُمَّ لِخَلاَصِنَا. يَا إلوهيم أَرْجِعْنَا وَأَنِرْ بِوَجْهِكَ فَنَخْلُصَ.
كُفُّوا وَاعْلَمُوا أَنِّي أَنَا يُوسُفَ أَنَا إلوهيم. تَعَالَى بَيْنَ الأُمَمِ. تَعَالَى فِي الأَرْضِ.
لدينا يهوه الله يجب أن تبقى الأولى.
إذا أمتي أو شركة يتحول، يديرون ظهورهم على يهوه، والأصوات لتمرير قوانين أو سياسات العلمانية التي تحرم أي النظام الأساسي في اليهودية التوراة الكريم وأو الرسل والأنبياء أو كتابات، فمن واجبي يهوه، و ولدستور الولايات المتحدة، لإسقاط تلك الحكومة أو المؤسسة، لأنني أقسم مرتين للرب، للدفاع عن دستور الولايات المتحدة ضد كل الأعداء الأجانب والمحليين.
ثُمَّ قَالَ اللهُ لِمُوسَى: انَا يَهْوَهْ. وَانَا ظَهَرْتُ لابْرَاهِيمَ وإسماعيل وَاسْحَاقَ وَيَعْقُوبَ بِانِّي الْالَهُ الْقَادِرُ عَلَى كُلِّ شَيْءٍ. امَّا بِاسْمِي يَهْوَهْ فَلَمْ اعْرَفْ عِنْدَهُمْ.
يَهْوَهْ ارسلني فقال لي شعبه، لكنهم كانوا يكرهون لي عن الأحلام والرؤى من قبل يَهْوَهْ، وباع لي في أيدي اسْمَاعِيلَ
قَالَ يَهْوَهْ لِرَبِّي: اجْلِسْ عَنْ يَمِينِي حَتَّى أَضَعَ أَعْدَاءَكَ مَوْطِئاً لِقَدَمَيْكَ. يُرْسِلُ يَهْوَهْ قَضِيبَ عِزِّكَ مِنْ صِهْيَوْنَ. تَسَلَّطْ فِي وَسَطِ أَعْدَائِكَ. شَعْبُكَ مُنْتَدَبٌ فِي يَوْمِ قُوَّتِكَ فِي زِينَةٍ مُقَدَّسَةٍ مِنْ رَحِمِ الْفَجْرِ. لَكَ طَلُّ حَدَاثَتِكَ. أَقْسَمَ يَهْوَهْ وَلَنْ يَنْدَمَ: أَنْتَ كَاهِنٌ إِلَى الأَبَدِ عَلَى رُتْبَةِ مَلْكِي صَادِقَ. الرَّبُّ عَنْ يَمِينِكَ يُحَطِّمُ فِي يَوْمِ رِجْزِهِ مُلُوكاً. يَدِينُ بَيْنَ الأُمَمِ. مَلَأَ جُثَثاً أَرْضاً وَاسِعَةً. سَحَقَ رُؤُوسَهَا. مِنَ النَّهْرِ يَشْرَبُ فِي الطَّرِيقِ لِذَلِكَ يَرْفَعُ الرَّأْسَ.
قَالَ يَهْوَهْ أَنَا قُلْتُ إِنَّكُمْ آلِهَةٌ وَبَنُو الْعَلِيِّ كُلُّكُمْ.
قَالَ يَهْوَهْ أنا أرسلت الملاك الخاص أمام وجهك لإعداد المسار قبل وجهك أنا الرب جوزيف، ملاك العهد لإبراهيم مع ابني يسوع، ربي يجلس عن يمين يَهْوَهْ
كُفُّوا وَاعْلَمُوا أَنَا جوزيف أَنِّي أَنَا إلوهيم. تَعَالَى بَيْنَ الأُمَمِ. تَعَالَى فِي الأَرْضِ.
أَنَا جوزيف أَنِّي أَنَا إلوهيم فَسَمِعَ الذي صَوْتَ الْغُلامِ. وَنَادَى هَاجَرَ مِنَ السَّمَاءِ وَقَالَ لَهَا: «مَا لَكِ يَا هَاجَرُ؟ لا تَخَافِي إلوهيم سَمِعَ لِصَوْتِ الْغُلامِ حَيْثُ هُوَ.
أنا رسول من العهد على جميع نسل إبراهيم.
كان إبراهيم الختان عندما كان إسماعيل ختان السنة الثالثة عشرة، وإسحاق في اليوم الثامن، وكلها في نفس اليوم.
أنت وليس الختان على طاعة الريهوه الله مثل إسماعيل ومحمد؟
سرود درجات نزد یهوه ند در تنگی خود فریاد کردم و مرا اجابت فرمود. ای خداوند یهوه مرا خلاصی ده از لب دروغ و از زبان حیلهگر. چه چیز به تو داده شود و چه چیز بر تو افزوده گردد، ای زبان حیلهگر؟ تیرهای تیز جبّاران با اخگرهای طاق! وای بر من که در ماشک مأوا گزیدهام و در خیمههای قیدار ساکن شدهام. چه طویل شد سکونت جان من با کسی که سلامتی را دشمن میدارد! من از اهل سلامتی هستم، لیکن چونسخن میگویم، ایشان آماده جنگ میباشند.
بِسْمِ اللَّهِ الرَّحْمَـٰنِ الرَّحِيمِ الْحَمْدُ لِلَّهِ رَبِّ الْعَالَمِينَ الرَّحْمَـٰنِ الرَّحِيمِ مَالِكِ يَوْمِ الدِّينِ إِيَّاكَ نَعْبُدُ وَإِيَّاكَ نَسْتَعِينُ اهْدِنَا الصِّرَاطَ الْمُسْتَقِيمَ صِرَاطَ الَّذِينَ أَنْعَمْتَ عَلَيْهِمْ غَيْرِ الْمَغْضُوبِ عَلَيْهِمْ وَلَا الضَّالِّينَ
ثُمَّ قَالَ الله لِمُوسَى: «انَا يَهْوَهْ. وَانَا ظَهَرْتُ لابْرَاهِيمَ وَاسْحَاقَ وَيَعْقُوبَ بِانِّي الْالَهُ الْقَادِرُ عَلَى كُلِّ شَيْءٍ. وَامَّا بِاسْمِي يَهْوَهْ فَلَمْ اعْرَفْ عِنْدَهُمْ. وَايْضا اقَمْتُ مَعَهُمْ عَهْدِي: انْ اعْطِيَهُمْ ارْضَ كَنْعَانَ ارْضَ غُرْبَتِهِمِ الَّتِي تَغَرَّبُوا فِيهَ»
فَالآنَ يَا إِسْرَائِيلُ مَاذَا يَطْلُبُ مِنْكَ يَهْوَهْ الله إِلا أَنْ تَتَّقِيَ يَهْوَهْ إِلهَكَ لِتَسْلُكَ فِي كُلِّ طُرُقِهِ وَتُحِبَّهُ وَتَعْبُدَ يَهْوَهْ الله مِنْ كُلِّ قَلبِكَ وَمِنْ كُلِّ نَفْسِكَ وَتَحْفَظَ وَصَايَا يَهْوَهْ وَفَرَائِضَهُ التِي أَنَا أُوصِيكَ بِهَا اليَوْمَ لِخَيْرِكَ. هُوَذَا يَهْوَهْ الله السَّمَاوَاتُ وَسَمَاءُ السَّمَاوَاتِ وَالأَرْضُ وَكُلُّ مَا فِيهَا. وَلكِنَّ يَهْوَهْ الله التَصَقَ بِآبَائِكَ لِيُحِبَّهُمْ فَاخْتَارَ مِنْ بَعْدِهِمْ نَسْلهُمُ الذِي هُوَ أَنْتُمْ فَوْقَ جَمِيعِ الشُّعُوبِ كَمَا فِي هَذَا اليَوْمِ. فَاخْتِنُوا غُرْلةَ قُلُوبِكُمْ وَلا تُصَلِّبُوا رِقَابَكُمْ بَعْدُ. لأَنَّ يَهْوَهْ الله هُوَ إِلهُ الآلِهَةِ وَرَبُّ الأَرْبَابِ الإِلهُ العَظِيمُ الجَبَّارُ المَهِيبُ الذِي لا يَأْخُذُ بِالوُجُوهِ وَلا يَقْبَلُ رَشْوَةً الصَّانِعُ حَقَّ اليَتِيمِ وَالأَرْمَلةِ وَالمُحِبُّ الغَرِيبَ لِيُعْطِيَهُ طَعَاماً وَلِبَاساً. فَأَحِبُّوا الغَرِيبَ لأَنَّكُمْ كُنْتُمْ غُرَبَاءَ فِي أَرْضِ مِصْرَ. يَهْوَهْ إِلهَكَ تَتَّقِي. إِيَّاهُ تَعْبُدُ وَبِهِ تَلتَصِقُ وَبِاسْمِهِ تَحْلِفُ. هُوَ فَخْرُكَ وَهُوَ إِلهُكَ الذِي صَنَعَ مَعَكَ تِلكَ العَظَائِمَ وَالمَخَاوِفَ التِي أَبْصَرَتْهَا عَيْنَاكَ. سَبْعِينَ نَفْساً نَزَل آبَاؤُكَ إِلى مِصْرَ وَالآنَ قَدْ جَعَلكَ يَهْوَهْ الله كَنُجُومِ السَّمَاءِ فِي الكَثْرَةِ.
«إِسْمَعْ يَا إِسْرَائِيلُ: يَهْوَهْ الله يَهْوَهْ وَاحِدٌ. فَتُحِبُّ يَهْوَهْ الله مِنْ كُلِّ قَلبِكَ وَمِنْ كُلِّ نَفْسِكَ وَمِنْ كُلِّ قُوَّتِكَ. وَلتَكُنْ هَذِهِ الكَلِمَاتُ التِي أَنَا أُوصِيكَ بِهَا اليَوْمَ عَلى قَلبِكَ وَقُصَّهَا عَلى أَوْلادِكَ وَتَكَلمْ بِهَا حِينَ تَجْلِسُ فِي بَيْتِكَ وَحِينَ تَمْشِي فِي الطَّرِيقِ وَحِينَ تَنَامُ وَحِينَ تَقُومُ وَارْبُطْهَا عَلامَةً عَلى يَدِكَ وَلتَكُنْ عَصَائِبَ بَيْنَ عَيْنَيْكَ وَاكْتُبْهَا عَلى قَوَائِمِ أَبْوَابِ بَيْتِكَ وَعَلى أَبْوَابِكَ. وَمَتَى أَتَى بِكَ يَهْوَهْ الله إِلى الأَرْضِ التِي حَلفَ لآِبَائِكَ إِبْرَاهِيمَ وَإِسْحَاقَ وَيَعْقُوبَ أَنْ يُعْطِيَكَ إِلى مُدُنٍ عَظِيمَةٍ جَيِّدَةٍ لمْ تَبْنِهَا وَبُيُوتٍ مَمْلُوءَةٍ كُل خَيْرٍ لمْ تَمْلأْهَا وَآبَارٍ مَحْفُورَةٍ لمْ تَحْفُرْهَا وَكُرُومٍ وَزَيْتُونٍ لمْ تَغْرِسْهَا وَأَكَلتَ وَشَبِعْتَ فَاحْتَرِزْ لِئَلا تَنْسَى يَهْوَهْ الذِي أَخْرَجَكَ مِنْ أَرْضِ مِصْرَ مِنْ بَيْتِ العُبُودِيَّةِ. يَهْوَهْ الله تَتَّقِي وَإِيَّاهُ تَعْبُدُ وَبِاسْمِهِ تَحْلِفُ. لا تَسِيرُوا وَرَاءَ آلِهَةٍ أُخْرَى مِنْ آلِهَةِ الأُمَمِ التِي حَوْلكُمْ لأَنَّ يَهْوَهْ الله إِلهٌ غَيُورٌ فِي وَسَطِكُمْ لِئَلا يَحْمَى غَضَبُ يَهْوَهْ إِلهِكُمْ عَليْكُمْ فَيُبِيدَكُمْ عَنْ وَجْهِ الأَرْضِ. لا تُجَرِّبُوا يَهْوَهْ الله كَمَا جَرَّبْتُمُوهُ فِي مَسَّةَ. احْفَظُوا وَصَايَا يَهْوَهْ الله وَشَهَادَاتِهِ وَفَرَائِضِهِ التِي أَوْصَاكُمْ بِهَا. وَاعْمَلِ الصَّالِحَ وَالحَسَنَ فِي عَيْنَيِ يَهْوَهْ لِيَكُونَ لكَ خَيْرٌ وَتَدْخُل وَتَمْتَلِكَ الأَرْضَ الجَيِّدَةَ التِي حَلفَ يَهْوَهْ لآِبَائِكَ أَنْ يَنْفِيَ جَمِيعَ أَعْدَائِكَ مِنْ أَمَامِكَ. كَمَا تَكَلمَ الرَّبُّ. إِذَا سَأَلكَ ابْنُكَ غَداً: مَا هِيَ الشَّهَادَاتُ وَالفَرَائِضُ وَالأَحْكَامُ التِي أَوْصَاكُمْ بِهَا يَهْوَهْ الله؟ تَقُولُ لاِبْنِكَ: كُنَّا عَبِيداً لِفِرْعَوْنَ فِي مِصْرَ فَأَخْرَجَنَا الرَّبُّ مِنْ مِصْرَ بِيَدٍ شَدِيدَةٍ وَصَنَعَ يَهْوَهْ آيَاتٍ وَعَجَائِبَ عَظِيمَةً وَرَدِيئَةً بِمِصْرَ بِفِرْعَوْنَ وَجَمِيعِ بَيْتِهِ أَمَامَ أَعْيُنِنَا وَأَخْرَجَنَا مِنْ هُنَاكَ لِيَأْتِيَ بِنَا وَيُعْطِيَنَا الأَرْضَ التِي حَلفَ لآِبَائِنَا. فَأَمَرَنَا يَهْوَهْ أَنْ نَعْمَل جَمِيعَ هَذِهِ الفَرَائِضَ وَنَتَّقِيَ الرَّبَّ إِلهَنَا لِيَكُونَ لنَا خَيْرٌ كُل الأَيَّامِ وَيَسْتَبْقِيَنَا كَمَا فِي هَذَا اليَوْمِ. وَإِنَّهُ يَكُونُ لنَا بِرٌّ إِذَا حَفِظْنَا جَمِيعَ هَذِهِ الوَصَايَا لِنَعْمَلهَا أَمَامَ يَهْوَهْ الله كَمَا أَوْصَانَا.
وَصَارَتْ إِلَيَّ كَلِمَةُ يَهْوَهْ: اذْهَبْ وَنَادِ فِي أُذُنَيْ أُورُشَلِيمَ: هَكَذَا قَالَ يَهْوَهْ: قَدْ ذَكَرْتُ لَكِ غَيْرَةَ صِبَاكِ مَحَبَّةَ خِطْبَتِكِ ذِهَابَكِ وَرَائِي فِي الْبَرِّيَّةِ فِي أَرْضٍ غَيْرِ مَزْرُوعَةٍ. إِسْرَائِيلُ قُدْسٌ يَهْوَهْ أَوَائِلُ غَلَّتِهِ. كُلُّ آكِلِيهِ يَأْثَمُونَ. شَرٌّ يَأْتِي عَلَيْهِمْ يَقُولُ يَهْوَهْ. اِسْمَعُوا كَلِمَةَ يَهْوَهْ يَا بَيْتَ يَعْقُوبَ وَكُلَّ عَشَائِرِ بَيْتِ إِسْرَائِيلَ. هَكَذَا قَالَ يَهْوَهْ: مَاذَا وَجَدَ فِيَّ آبَاؤُكُمْ مِنْ جَوْرٍ حَتَّى ابْتَعَدُوا عَنِّي وَسَارُوا وَرَاءَ الْبَاطِلِ وَصَارُوا بَاطِلاً؟ وَلَمْ يَقُولُوا: أَيْنَ هُوَ يَهْوَهْ الَّذِي أَصْعَدَنَا مِنْ أَرْضِ مِصْرَ الَّذِي سَارَ بِنَا فِي الْبَرِّيَّةِ فِي أَرْضِ قَفْرٍ وَحُفَرٍ فِي أَرْضِ يُبُوسَةٍ وَظِلِّ الْمَوْتِ فِي أَرْضٍ لَمْ يَعْبُرْهَا رَجُلٌ وَلَمْ يَسْكُنْهَا إِنْسَانٌ؟ وَأَتَيْتُ بِكُمْ إِلَى أَرْضِ بَسَاتِينَ لِتَأْكُلُوا ثَمَرَهَا وَخَيْرَهَا. فَأَتَيْتُمْ وَنَجَّسْتُمْ أَرْضِي وَجَعَلْتُمْ مِيرَاثِي رِجْساً. اَلْكَهَنَةُ لَمْ يَقُولُوا: أَيْنَ هُوَ يَهْوَهْ؟ وَأَهْلُ الشَّرِيعَةِ لَمْ يَعْرِفُونِي وَالرُّعَاةُ عَصُوا عَلَيَّ وَالأَنْبِيَاءُ تَنَبَّأُوا بِبَعْلٍ وَذَهَبُوا وَرَاءَ مَا لاَ يَنْفَعُ. لِذَلِكَ أُخَاصِمُكُمْ بَعْدُ يَقُولُ يَهْوَهْ وَبَنِي بَنِيكُمْ أُخَاصِمُ. فَاعْبُرُوا جَزَائِرَ كِتِّيمَ وَانْظُرُوا وَأَرْسِلُوا إِلَى قِيدَارَ وَانْتَبِهُوا جِدّاً وَانْظُرُوا: هَلْ صَارَ مِثْلُ هَذَا؟ أَنَا قُلْتُ إِنَّكُمْ آلِهَةٌ وَبَنُو الْعَلِيِّ كُلُّكُمْ. كُفُّوا وَاعْلَمُوا أَنِّي أَنَا جوزيف إلوهيم. أَتَعَالَى بَيْنَ الأُمَمِ. أَتَعَالَى فِي الأَرْضِ. يَهْوَهْ الْجُنُودِ مَعَنَا. مَلْجَأُنَا اللهُ يَعْقُوبَ. سِلاَهْ. هَلْ بَدَلَتْ أُمّةٌ آلِهَةً وَهِيَ لَيْسَتْ آلِهَةً؟ أَمَّا شَعْبِي فَقَدْ بَدَلَ مَجْدَهُ بِمَا لاَ يَنْفَعُ! اِبْهَتِي أَيَّتُهَا السَّمَاوَاتُ مِنْ هَذَا وَاقْشَعِرِّي وَتَحَيَّرِي جِدّاً يَقُولُ يَهْوَهْ. لأَنَّ شَعْبِي عَمِلَ شَرَّيْنِ: تَرَكُونِي أَنَا يَنْبُوعَ الْمِيَاهِ الْحَيَّةِ لِيَنْقُرُوا لأَنْفُسِهِمْ آبَاراً آبَاراً مُشَقَّقَةً لاَ تَضْبُطُ مَاءً.
قَدْ دَخَلْتُ جَنَّتِي يَا أُخْتِي الْعَرُوسُ. قَطَفْتُ مُرِّي مَعَ طِيبِي. أَكَلْتُ شَهْدِي مَعَ عَسَلِي. شَرِبْتُ خَمْرِي مَعَ لَبَنِي. كُلُوا أَيُّهَا الأَصْحَابُ. اشْرَبُوا وَاسْكَرُوا أَيُّهَا الأَحِبَّاءُ. أَنَا نَائِمَةٌ وَقَلْبِي مُسْتَيْقِظٌ. صَوْتُ حَبِيبِي قَارِعاً: «اِفْتَحِي لِي يَا أُخْتِي يَا حَبِيبَتِي يَا حَمَامَتِي يَا كَامِلَتِي لأَنَّ رَأْسِي امْتَلَأَ مِنَ الطَّلِّ وَقُصَصِي مِنْ نَدَى اللَّيْلِ». قَدْ خَلَعْتُ ثَوْبِي فَكَيْفَ أَلْبِسُهُ؟ قَدْ غَسَلْتُ رِجْلَيَّ فَكَيْفَ أُوَسِّخُهُمَا؟
اِمْرَأَةٌ فَاضِلَةٌ مَنْ يَجِدُهَا؟ لأَنَّ ثَمَنَهَا يَفُوقُ اللَّآلِئَ.
بِهَا يَثِقُ قَلْبُ لها بَعْلٍ فَلاَ يَحْتَاجُ إِلَى غَنِيمَةٍ.
تَصْنَعُ لَهُ خَيْراً لاَ شَرّاً كُلَّ أَيَّامِ حَيَاتِهَا.
تَطْلُبُ صُوفاً وَكَتَّاناً وَتَشْتَغِلُ بِيَدَيْنِ رَاضِيَتَيْنِ.
هِيَ كَسُفُنِ التَّاجِرِ. تَجْلِبُ طَعَامَهَا مِنْ بَعِيدٍ.
وَتَقُومُ إِذِ اللَّيْلُ بَعْدُ وَتُعْطِي أَكْلاً لأَهْلِ بَيْتِهَا وَفَرِيضَةً لِفَتَيَاتِهَا.
تَتَأَمَّلُ حَقْلاً فَتَأْخُذُهُ وَبِثَمَرِ يَدَيْهَا تَغْرِسُ كَرْماً.
تُنَطِّقُ حَقَوَيْهَا بِالْقُوَّةِ وَتُشَدِّدُ ذِرَاعَيْهَا.
تَشْعُرُ أَنَّ تِجَارَتَهَا جَيِّدَةٌ. سِرَاجُهَا لاَ يَنْطَفِئُ فِي اللَّيْلِ.
تَمُدُّ يَدَيْهَا إِلَى الْمِغْزَلِ وَتُمْسِكُ كَفَّاهَا بِالْفَلْكَةِ.
تَبْسُطُ كَفَّيْهَا لِلْفَقِيرِ وَتَمُدُّ يَدَيْهَا إِلَى الْمِسْكِينِ.
لاَ تَخْشَى عَلَى بَيْتِهَا مِنَ الثَّلْجِ لأَنَّ كُلَّ أَهْلِ بَيْتِهَا لاَبِسُونَ حُلَلاً.
تَعْمَلُ لِنَفْسِهَا مُوَشَّيَاتٍ. لِبْسُهَا بُوصٌ وَأُرْجُوانٌ.
زَوْجُهَا مَعْرُوفٌ فِي الأَبْوَابِ حِينَ يَجْلِسُ بَيْنَ مَشَايِخِ الأَرْضِ.
تَصْنَعُ قُمْصَاناً وَتَبِيعُهَا وَتَعْرِضُ مَنَاطِقَ عَلَى الْكَنْعَانِيِّ.
اَلْعِزُّ وَالْبَهَاءُ لِبَاسُهَا وَتَضْحَكُ عَلَى الزَّمَنِ الآتِي.
تَفْتَحُ فَمَهَا بِالْحِكْمَةِ وَفِي لِسَانِهَا سُنَّةُ الْمَعْرُوفِ.
تُرَاقِبُ طُرُقَ أَهْلِ بَيْتِهَا وَلاَ تَأْكُلُ خُبْزَ الْكَسَلِ.
يَقُومُ أَوْلاَدُهَا وَيُطَوِّبُونَهَا. زَوْجُهَا أَيْضاً فَيَمْدَحُهَا.
بَنَاتٌ كَثِيرَاتٌ عَمِلْنَ فَضْلاً أَمَّا أَنْتِ فَفُقْتِ عَلَيْهِنَّ جَمِيعاً.
اَلْحُسْنُ غِشٌّ وَالْجَمَالُ بَاطِلٌ أَمَّا الْمَرْأَةُ الْمُتَّقِيَةُ يَهْوَهْ فَهِيَ تُمْدَحُ.
أَعْطُوهَا مِنْ ثَمَرِ يَدَيْهَا وَلْتَمْدَحْهَا أَعْمَالُهَا فِي الأَبْوَابِ.
No comments:
Post a Comment